דכאון אחרי לידה מאד פוחדת שיהיה לי כי אני מטבעי מאד רגישה והורמונלית בנות שילדו מה אתן ממליצות למנוע את זה ולהנות עם כל הקשיים תודה לעונות

אני גם נוטה לדכדוך מכל דבר בגלל רגישות, ולפני הלידה שיננתי לעצמי שכל פעם שארגיש קושי אנסה לא לשקוע בו, ללכת להיות עם אנשים ולא להיות קשה עם עצמי. בעיקר חשוב לומר לבעל מה משמח אותך שאם הוא רואה אותך מדוכדכת שידע איך להרים אותך מהמצב ולא להפך. כרגע שבועיים אחרי לידה וכמעט לא חוויתי קושי למרות שהיה לי ממה.

לצאת מהבית כל יום כשהמזג אוויר מאפשר, אפילו לגינה או להליכה עם התינוקת. לישון ולאכול טוב (במידת האפשר), לעשות ספורט, ולהרגיל מההתחלה את הבעל לטפל בתינוקת- בעלי מחליף טיטולים, נותן בקבוק שאוב, ומרגיע אותה ממש יפה כשיש לה גזים וככה אני יכולה לישון או לצאת עם חברות להתאוורר. זה הציל אותי מנפילה למצבי רוח, כי יש צניחת הורמונים מטורפת וחשוב להיות מודעים לזה. ואני יכולה לעודד אותך שלא תמיד יש דיכאון- ילדתי לפני חודשיים וגם אני חששתי מאוד, אבל אצלי ב"ה זה להיפך- התקופה הכי יפה ומאושרת בחיים שלי. יש קשיים, אבל מתמודדים איתם יפה ובגישה טובה. כמובן שיש נשים שנופלות לדיכאון שלא בשליטתן, וגם לזה יש פתרונות... אבל כשתגיעי לגשר (בתקווה שלא) תעברי אותו

בתור אחת שחוותה דיכאון אחרי הלידה הראשונה ואחריה ילדתי עוד פעמים ולא חוויתי. אני יכולה היום להצביע, אחרי שניתחתי זאת היטב, מה גרם לי לדיכאון או מה הטריגר שגרם להורמונים להתפרץ עד כדי כך. 1. תכננתי להיות אצל אמא שבוע ונשארתי חודש וחצי. היציאה מהשיגרה הבייתית שלי והחזרה הביתה הייתה קשה! קשה לי קשה לזוגיות קשה לתינוק.. בלידות השניות החלטתי שעדיף קשה בבית שלי מאשר לעבור זאת שוב. 2. בלידה השניה דאגתי שאמא שלי תכבס ותסדר את החדר והבגדים כך שהכל כבר יהיה מתוקתק ומוכן.. מה שלא היה לי בלידה הראשונה.. שאת חוזרת לבית מוכן מבושם ,נקי,עם בישולים והכל במקום כבר ההרגשה היא אחרת. 3. הנקה- מכאן התחיל הדיכאון האמיתי, כל כך רציתי להניק, חלמתי ודמייניתי משהו אחד ובפועל זה היה מתסכל, כואב, ויצר לי דלקת מטורפת בשד אחד. לא הכנתי מבעוד מועד רשימה של מה מותר ואסור לאכול כדי שלא ישפי על הגזים של התינוק, לא הכנתי משאבה.. פשוט לא ידעתי כלום על הנקה חוץ מזה שרציתי להניק.. התוצאה תינוק בוכה ורעב ואמא מתוסגלת ועייפה שמתקשה להיות "רעה" ולתת תמל במקום. בדיעבד, במקרה כמו שהיה לי שיועצת הנקה בבית גם לא עזרה, ממש לא להלחם! תמל זה גם בסדר, ואני לא אמא רעה והילד בסדר גמור, הוא היה רגוע שבע וגם אני.. בלידה השניה מראש נרתעתי ולקחתי כדור לייבוש החלב. * ולא שזאת ההמלצה שלי חלילה, אם ברצונך להניק תקראי כל זה ותביני מתי יש חלב כמה ואיך עכשיו לפני הלידה ולא כשהילד צורח לידך ואת עייפה..

נשלח לפני שסיימתי... לסיכום.. יש דברים שאפשר להגיע מוכנה אליהם וזה מקל והנחיתה רכה יותר.. ולא תמיד בהכרח.. אני יכולה להוסיף ולומר שבהריון השני לפני שילדתי גם עשיתי שיחת תיאום צפיות עם בעלי, הסברתו לו שזה חודש מיוחד, שיזרום איתי בכל מה שאגיד, שיתמוך יותר, יחבק ויגיד מילה טובה הרבה מעבר לרגיל.. הסברתי לו שלא יקח את הריגשיות שלי לחב יותר מידי ושפשוט יהיה שם.. זה חשוב לתאם, הם לא באמת מבינים מה אישה עוברת . שיהיה לך בהצלחה

לדאוג שיהיו סביבך אנשים שיעזרו לך, ולא יחפרו ויבקרו אותך. ולזכור תמיייייד שהכל זה הורמונים וזה עובר. תמיד שיננתי לעצמע זה חא בעמת עצב אלא הורמונים. זה ממש עזר לי.

וואי רעות תודה על כל הטיפים (למרות שלא אני העליתי את הפוסט) אבל אני גם רגישה והורמונליל מטבעי וחוששת שזה יקרה ואני לגמרי הולכת לאמץ את התובנות שלך

טיפ נוסף- לקחתי אומגה 3 (תוסף תזונה) שעוזר ממש למנוע דיכאון או מצבי רוח...(בנןסף לכל הפלוסים שלו לעובר ולאם) לקחתי מתחילת ההריון ואני מרגישה ממש שונה לעומת ההריון הראשון. כרגע אחרי לידה וטפו טפו הכל מרגיש שונה.. הגישה לכל דבר..

גם הרופא שלי המליץ על אומגה 3

ואי לא ידעתי שאןמגה 3 גם תורמת לזה. גם אני לוקחת..