לא מצליחה להתרגל לאמהות כועסת על עצמי מאוד! אני שבוע אחרי לידת וואקום קשה ביותר, עייפה, מותשת והורמונלית. מה נסגר איתי? עברתי שנתיים וחצי של טיפולי פוריות כדי להגיע לרגע הזה, למה אני לא מצליחה לתפקד? אז מה אם כואב לי? מי אני בכלל? יש נשים שמתפקדות יום אחרי ניתוח קיסרי, אז למה אני לא? למה כשהיא בוכה אני מתייאשת? ולמה אני מחפשת את העזרה הזו מאנשים? למה בלילות הלבנים כשאני רק רוצה לנוח אני מוכנה שהיא תישן ולא איתי? אני חרא של אמא בקיצור...

את לא חרא של אמא! את מהממת, עברת לידה קשה, את תחלימי ותביני שזה אושר ושווה הכל, תבקשי עזרה, זאת לא בושה ואם את ירושלמית דברי איתי 🥰

את באמת מתוקה כל כך מבינה אותך . זה לא מגיע בשנייה הקטע של אמהות... זה לגיטימי לגמרי להיתייאש מהבכי את עייפה מאד כואבת וללא רצון.. אבל זה רק תקופה כזאות מבטיחה את תחלימי ותראי ישועות וכוחות מחודשים בהצלחה אהובה💙

את מהממת ! את עברת לידה זכותך לבקש עזרה . ולהתלונן עם כואב לך , אני אם הבת שלי גם היה לי קשה בהתחלה אבל ביקשתי עזרה מבעלי וקיבלתי . זה לא להתפנק הגוף שלנו גם צריך לנוח וגם להתאושש . כל אחת וכוח הסיבולת שלה , את אמא מהממת תבקשי עזרה מהסביבה אהובה בטוח יעזרו לך ❤

אני כל כך רוצה להיות האמא הכי טובה שיש, אבל מרגישה חרא כשהיא לא נרדמת בלילה ורק בוכה... בהתחלה זה היה גזים/עצירות, החלפתי תמ"ל בהוראת רופא ואכן יש שיפור משמעותי ויש גם קקי סוף סוף אחרי כמה ימים שלא... אתמול בלילה היא בכתה בלי הפסקה, החלפתי לה, החדר היה בטמפרטורה נעימה, האכלתי אותה, עשתה גרעפס ואז שמתי במיטה והיא לא הפסיקה לבכות. אני מתביישת לכתוב את זה, אבל אחרי שעתיים התייאשתי וביקשתי מבת הזוג של אבא שלי (אמא שלי נפטרה) לקחת אותה לישון איתה. אנחנו כרגע אצל אבא שלי והיא גננת אז נעזרים בה המון. בבוקר כבר התאפסתי על עצמי והייתי איתה, אבל כל הגוף כואב לי ואני מרגישה שאני צריכה לדחוק את עצמי הצידה כי הילדה הרבה יותר חשובה, אבל עדיין לא מצליחה לעשות את הסוויץ' הזה בראש.

מאמייי אל תרגישי עם עצמך ככה!!! בשום אופן!! את עברת חוויה לא קלה בכלל!! את חייבת להתרפות בעצמך כדי להצליח לטפל בקטן שלך כמו שצריך! ואל תשווי את עצמך לאפחת!! את זאת את... אבא שלי הוא אדם מאד פרימיטיבי וכשהגעתי אני לבית של ההורים שלי הוא היה זורק הרבה יציאות כמו: "מה כולם עוברות את זה..." "אמא שלך אחרי ניתוח קיסרי אירחה פה את כל המשפחה" "הדתיים עושים את זה כל שנה". ואני אחרי לידה רגילה עם תפרים פשוט לאא התייחסתיי!!!!!! אני מכירה את אבא שלי ולצערי הוא קצת חסר רגש בעינין הזה. לעולם לא השוויתי את עצמי לאפחת...וגם לי היה קשה מאדדדדד בשבוע וחצי הראשונים ונעזרתי המון באמא שלי אחותי בעלי...וגם לא הנקתי בהתחלה ...ממש התרכזתי בלטפל בעצמי! לישון (כמה שאפשר) לאכול טוב לשתות לטפל בתפרים ובכאבים. והיום חודש אחרי הלידה ברוך השם כבר מרגישה הרבה יותר טוב... ולגבי הילדד- משוגעעתתת עליוווו!!! רק אני רוצה לטפל בו חחח... אל תיהיה קשה עם עצמך מאמי הכל בסדרר!! תתרכזי בלטפל בעצמך וכך תוכלי לטפל בקטן באהבה! רפואה שלימה מאמי

זה בסדר גם אני ככה מרגישה לפעמים שבוע וחצי אחרי לידת קיסרי כאובה מאד ויש רגעים שאת מתייאשת זה חיים שונים לגמרי הלפני והאחרי הלילות ללא שינה החוסר אונים שלך שאת לא יודעת מה לעשות ברגע של בכי אחרי שכבר אכל או הוחלף ועשה גרעפס היום מכאב של הרחם והתפרים כאב לי להאכיל אותו ונשברתי שאני לא יכולה להניח עליי ולהאכיל אבל זה בסדר להעזר זה בסדר לבכות ולהתפרק ההורמונים המצב הכאבים הכלל לגמרי מובן זה תקופה שתעבור פשוט לחבק את הילד ולהבין שרק את בשבילו הכי טובה והוא זקוק לך ואת סחבת 9 חודשים ועברת מה שעברת כדי שיהיה בעולם הזה ואת הכי חזקה שיש ותעזרי במי שאפשר ותנוחי כמה שאפשר ❤

תודה מדהימות! טוב לדעת שאני לא לבד... כבר חשבתי שזה דיכאון אחרי לידה כי אני לא מבינה מה עובר עליי.

זו לידה ראשונה שלך?

כן הריונית

זה מאוד טבעי להרגיש ככה ואפילו נורמלי כולנו מרגישות ככה אחרי לידה ראשונה אני כרגע בהריון שלישי וגם לי היה קשה מאוד אחרי הלידה הראשונה ואחרי השניה הרבה יותר פשוט וקל זה יעבור את כרגע גם מלאה בהורמונים

ואם בא לך לבכות תבכי זה משחרר מניסיון

רוב האמהות מדוכדכות אחרי לידה וזה לא בושה אלא טבעי לחלוטין

רק שתבואי - אני באמת יכולה להבין אותך..זה נקרא דכדוך אחרי הלידה...אבל חס וחלילה לא דכאון אחרי הלידה...תסתכלי על הקטנה שלך היצירה שלך תכניסי לך לראש שהיא צריכה רק אותך- אמא שלהה מי שהיא גדלה אצלה בסוף את תדעי מה הכי טוב בשבילה. את תיהיה אמא מדהימה...רק עוד קצת תחלימי! תגידי את זה תמיד לעצמך!!

ואם יש סבתא שעוזרת בסביבה תעזרי בה

אני אחרי וואקום ומלקחים לא תפקדתי חודש! אל תהיי קשה עם עצמך תדאגי לעצמך לנוח להחלים ותבקשי עזרה.. וגם אני כמוך הרגשתי רע כי לא הצלחתי לתפקד בגלל הלידה, ואז בנות עודדו אותי והתאפסתי על עצמי, זה חולף וישאר רק זיכרון של הקושי.. דרך אגב קצת לפרופורציה לי אמרו שההחלמה שלי שוות ערך כמו לקיסרי אז אל תשוואי את עצמך למישהי אחרת.. כל אחת וההחלמה שלה.. יקח כמה שיקח אחר כך זה עובר... תהיי חזקה שולחת לך חיבוק ענק הייתי במצבך וזה עובר תאמיני לי.. ואת אמא מדהימה!!!!! זה שכואב לך לא אומר כלןם עליך כאמא

כואב לך זה מובן לגמרי את חייבת לישון לנוח. פתאום יש תינוקת שאת צריכה לדאוג לה חוץ מעצמך אני גם חודש וקצת אחרי לידה ,לא ביקשתי עזרה מאף אחד וכמעט קרסתי מעייפות לא ישנתי 30 יום היו ימים שהייתי בוכה המון המון מרוב עייפות זה היה נורא ועכשיו חודש וקצת אחרי אני מרגישה הרבה יותר טוב התינוק מתרגל לחיים מחוץ לרחם אל תשכחי שגם להם קשה .. פתאום אין את החום וההגנה שהם הרגישו ברחם והיא צריכה רק אותך רק אותך היא מכירה במשך 9 חודשים היא שמעה והרגישה אותך אני מבטיחה לך ככל שהימים יעברו את תרגישי יותר ויותר טוב💜

הפוסט שלך גרם לי לבכות.. אני כל כך מבינה אותך... יש המון נשים במצב שלך! את רק שבוע אחרי לידה, את חייבת לנוח והמון! תעזרי בכל מי שאת יכולה, באמת.. שולחת לך חיבוק גדול! ושתדעי שזה עובר, ככה זה בהתחלה קשה ולאט לאט מתרגלים למצב החדש (וגם התינוקי מתחיל לישון יותר בלילה....) הכל נהיה עם הזמן יותר פשוט.. לי הייתה ב"ה לידה קלה, ועדיין נעזרתי (וגם עדיין נעזרת) בכל מי שמוכן, רוצה ויכול לעזור.. כי זה באמת מאוד קשה בהתחלה, הגוף צריך להתאושש אבל אי אפשר לישון נורמלי... אז אם יש לך מי שמוכן לדאוג לה ושתוכלי לישון זה נפלא!

כמה זמן את אחרי לידה מאמי??? נשצע כמו הורמונים. תרגעי! כל הרגשות האלו יעברו לך כלא היו

את תראי שלא תזכרי את כל זה עוד מעט.. ואם יזכירו לך את תצחקי!!! אני 3 חודשים וקצת אחרי לידה ראשונה והרגשתי גם טלטלה דומה לשלך והכללל עובר אהנ מבטיחה לך. ההורמונים סוערים כרגע

גם אני עברתי לידת ואקום וההחלמה לא קלה וההורמונים עוד יותר, שבועיים אחרי לידה הם הכי קשים ההורמונים בשיאם לא היה לילה שלא בכיתי, והייתי מתוסכלת ועצבנית ומה לא, זה לגמרי טבעי שתרגישי ככה, גם אני מעירה את בעלי שכבר אין לי סבלנות ותרגישי הכי בנח לבקש עזרה מכל אחד, זה לא קל ללדת ולא קל לטפל בתינוק, גם לאמהות שלנו לא היה קל אני בטוחה, אבל לאט לאט ההורמונים מתאזנים התפרים מתאחים והכל מסתדר בהדרגה, אני עכשיו חודש אחרי הלידה והכל מרגיש אחרת, ברור שעדיין יש תסכולים והורמונים אבל הרבה פחות, צריך סבלנות ולהזכיר לעצמך שעוד קצת יהיה יותר טוב. מאחלת לך נחת ושעות שינה ❤️

את ממש לא חרא של אמא.. זה שוק להתרגל לחיים החדשים.. אף אחד לא מכין אותנו לזה, לא מדברים על החלקים הקשים... מבטיחה לך שאחרי חודש, חודש וקצת זה עובר, ואת תהיי מכורה ליצור הקטן שבראת... ההורמונים והלחץ והעיךות מקשיים.. וב 40 יום הראשונים צריך לבקש עזרה כמב שיותר, גם שיקחו לך אותו ותישני כמה שעות.. זה רק יהפוך אותך בהמשך לחזקה יותר ואמא עם כוחות חדשים, תזכרי שזה תקופה והתחושה הזו עוברת.. גם אני לא האמנתי אבל זה פשוט קרה.. וזה פלא

ילדת לפני שנייה! ועוד וואקום.. אני חזרתי לתפקד רק חודש אחרי הלידה.. הכל בסדר מאמי מותר לך להרגיש ככה, זה עובר❤