לא באמת שווים להיות אמא (בכלליות) ולהיות אמא מניקה לתינוק קטן זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. הרבה פעמים יוצא לי להתדיין עם גברים על ההבדל בין גברים לנשים בהורות ואני חושבת שמה שגברים לא מצליחים להבין זה איזה מחיר פיזי ונפשי וכלכלי גובה מאיתנו הפיזיולוגיה הטבעית והלא הוגנת שבה אנחנו אלו שעוברות הריון, לידה והנקה וזה משפיע מאוד על השנה הראשונה שאחרי הלידה(אם לא על השנתיים שלוש). לרוב הנשים יש הריונות סיוטיים והלידה היא טלטלה פיזית עצומה, טראומה לגוף ולוקח זמן להחלים ממנה. לידה רגילה או קיסרית, מדובר על מאמץ פיזי שאין שני לו, על אובדן דם, על פגיעה קשה ברצפת האגן ובמקרה של קיסרי פגיעה בשרירי הבטן וברקמות העמוקות. אני חצי שנה אחרי ניתוח קיסרי, ויש ימים שכואבת לי הצלקת כאילו שילדתי אתמול. אני עדיין מרגישה אי נוחות באזור הזה ויש נשים שמרגישות את זה לכל החיים. כואב לי הגב ואני לא יכולה לשאת את הילד שלי במנשא, מה שלא קרה בסבב הקודם. וההנקה הבלעדית, לפחות חצי שנה שהיא מדהימה ומרגשת וגם תובענית, מסביב לשעון, לילה ויום וגורמת לתינוקות להזדקק לך ולהצמד אליך(כפי שהטבע התכוון). ״זאת בחירה״ תגידו לי, אז בעייני זו לא בחירה אלא כורח המציאות. אם אין סיבה רפואית שבגינה אסור להניק מבחינתי זו חובתי להניק. ובתוך כל זה המאבק מול הגוף שגם השתנה פיזית , השיער נושר, הבטן נמתחה לבלי שוב, החזה נופל. ואז את חוזרת לעבודה, או שלא. אם לא את משלמת מחיר כלכלי גם באותה תקופה וגם בזו שלאחריה כי יצאת ממעגל העבודה וקשה מאוד לחזור... אם חזרת אז את צריכה לעמוד בדרישות ולעבוד שעות ארוכות וזה בדיוק בתקופה שהוא מתחיל לחייך ולברבר ולא בא לך שאת כל אלו הוא יעשה לראשונה עם מטפלת אבל בא לך לעבוד, להצטיין במה שאת עושה ולתת מעצמך. וגם אם חזרת לעבוד אז זה במשרת אם, רובנו משעה 4 לפחות בבית עם הילדים לבד עד 7 והם מטפסים עלינו, ואנחנו מנסות לצייר עם הגדול כשאנחנו מניקות את הקטן או לבשל כשהתינוק במנשא וגם לא לצעוק עליהם אבל מאבדות את זה. את כל הזמן נקרעת בין הרצון לחזור לקריירה ולעבודה לבין הרצון הזה לראות אותם גדלים, בין הרצון לקחת שעתיים לעצמך לבין לסדר את החורבה שפעם הייתה הבית שלך ואת תוהה מה השילוב הנכון, מה המינון הכי טוב. פעם ביום בא לך למסור אותם לאימוץ ועשרים פעם ביום את לא מבינה איך הם יצאו כאלו מושלמים. ולגבי גברים... אני בספק אם יש גברים שהיום שלהם כאוטי כל כך שהם נזכרים בשעה 4 שהם לא נכנסו לשירותים מ 6 בבוקר או שהם קולטים בשעה 1 שהם לא שתו או אכלו היום. לגוף שלכם לא קורה כלום, לכם אין החלטות קשות כמו קריירה או לגדל אותם כי גם אם תקחו שנה כשתחזרו לשוק העבודה ותגידו שלקחתם שנה לגדל את הילדים יעריצו אותכם. כי גבר שלוקח את הילדים לחוגים ולרופא הוא ״אבא מעורב״ ואמא כזאת היא עקרת בית נואשת. כי גבר שמבשל הוא ״מדהים״ ואישה שמבשלת היא ״מאמא של בית כזאת״ אנחנו לא שווים, כי לא נולדנו שווים ואת המחיר על הבאת צאצאים אנחנו ורק אנחנו משלמות, אז המעט שאתם יכולים לעשות זה להעריך ולהחזיר לנו קצת נחת וחופש כשהם גדלים מספיק כדי להעדיף את אבא.

😣

פשוט נכון בכל מילה. המהפכה הפמיניסטית גם אשמה.. מה היה רע לנשים להיות בבית בלי עבודה? עכשיו אנחנו עובדות בשתי עבודות גם בבית וגם בחוץ! שלא נדבר על משמרות הלילה שאנו עושות באופן קבוע. אני תמיד מזכיר לבעלי שצריך לומר תודה על העבודות האלה.. הוא עוזר לי בבית. אני עוזרת לו מבחינה כלכלית (שמבחינת הכתובה הוא זה שחייב לפרנס אותי) ותודה לבורא עולם על בעל שמבין ומעריך את זה.

כל מילה בסלע !!!💪💪💪

צודקת...וגם בת חן צודקת המהפיכה הפמיניסטית רק דפקה את הנשים לא מעבר ..

Wow