חייבת לפרוק מרגישה כול כך רע...אני המון זמן רציתי להיות אמא חלמתי על זה מגיל קטן. אחרי המון זמן עם בעלי הוא גרוש והיה פגוע ממש ולא רצה משפחה חדשה ואני כול כך אהבתי אותו שהמון שנים היתי איתו ונלחמתי...התחתנו וחשבתי זהו עכשיו יהי לי משפחה שחלמתי אליה אבל לא היה קל להיכנס להריון. וסוף סוף יש לי תינוק קטן כולו שלי שכול כך רציתי וחיכיתי לו אז למה אני לא מאושרת?מה לא בסדר איתי?למה אמאות אחרות כול כך באפוריה ומאושרת ואני לא?למה אין פסיכולוג לנשים אחרי לידה בטיפת חלב? איך מטפלים בדיכאון אחרי לידה?גם אתם מרגישות כך או רק אני כזאת?

תפני לעזרה מקצועית! את ממש לא לבד בזה... לכולן קשה, וכולן בוכות מידי פעם, ולכולן יש ימים שבהם הן עצבניות ועצובות, וכולן מרגישות בודדות לפעמים.... את לא מוזרה, באמת שזה בסדר ולגיטימי... אבל לא כדאי להישאר במצב הזה, אם יש לך מישהו שיכול להיות איתך מידי פעם, לתת לך לנוח.... את צריכה לצאת לבלות, לתת לעצמך זמן שבו את דואגת רק לעצמך... ולדעתי גם עזרה מקצועית. את יכולה להגיד לאחות טיפת חלב שתפנה אותך.... או ללכת לרופא נשים...

אמא שלי מאוד עוזרת לי היא בא כול יום חוצמי שבת אבל כשהיא פו אני לא ישנה כי אני פשוט לא מצליחה להירדם וגם צריכה להניק...אני מרגישה אשמה שאני לא מאושרת.

אל תרגישי אשמה.. כל החיים שלך השתנו ברגע, פתאום את צריכה לדאוג לעוד מישהו... בגלל זה ממש חשוב שתדאגי לעצמך לפעמים, איזה כיף שאמא שלך באה לעזור :) תבקשי ממנה לצאת להתאוורר כשהיא מגיעה... תשתדלי לפנות לך לפחות שעה שעתיים בשבוע לצאת לבלות, להנות עם חברות/בעל מה שלא יהיה... העיקר להנות...

זה בידיוק מה שאמרתי כל הזמן מכינים אותנו ללידה עצמה שזה משהו שעובר תוך כמה שעות מלמדים אותנו איך להתנהל עם צירים ,מה לעשות איך לפעול וכו וכו וכו ולא באמת מכינים אותנו לחיים של אחרי הלידה אף אחד לא באמת דואג להסביר לנו איך מרגישים ומה זה אומר ליהיות אמאא אף אחד לא מדריך אותנו לרגע הזה פשוט נותנים לנו לקבל את הכאפה לבד ולהתמודד לבד! מה שלי יש לייעץ לך זה לצאת כמה שיותר להחליף אווירה לא לתת לעצמך לשקוע בדיכאון ולנסות להנות מזה! ככה לי זה מתחיל לעבור בכל אופן (וכן זה עובר תתפלאי אבל זה עובר!!!)

כן אני בדיוק אומרת לבעלי שלמה אני לא יוצאת מהבית למרות שבא לי וכול זמן בהריון פינטזטי איך אני מטיילת עם תינוק בגינה ולמה אני לא עושה את זה לא יודעת אני לא רוצה כלום

כריסטינה זה לופ כזה את חייבת לצאת ממנו... את חייבת לקחת את עצמך ולהוציא את עצמך מהבית... סיבוב בגינה, בקניון. אותי זה הוציא מהמצב הזה הייתי בזה חודש מאוד לא קל בלשון המעטה היום אני באמת מאושרת ומשתדלת לצאת כמה שיותר מהבית ואפילו מתבאסת לחזור לעבודה ;)

.

וואיי אני כ"כ מבינה אותך. לי היה ממש קשה עם הילדה הראשונה. חטפתי שוק ממש שאני כבר לא עצמאית. הרגשתי כבולה (למרות כל האהבה המטורפת אליה) שהיא מנהלת אותי וזה היה חורף ממש קשה אז גם לא יכולתי לצאצ מהבית. בקיצור אני ממש מבינה את ההרגשה שלך אבל באמת כמו שכתבו לך, תצאי איתו בבקרים. זה עושה ממש טוב ומשפר את ההרגשה ואם יש לך אפשרות להשאיר אותו עם אמא שלך מידי פעם בערב ולצאת עם בעלך זה ממש ירענן אותך ותראי שתחזרי עם כוחות מחודשים

תירשמי לאיזה שיעור יוגה, פילאטיס, משהו תפעילי את עצמך הכושר משחרר דברים במח וזה יעזור לך להרגיש טוב אח״כ עם עצמך..

יש לך חברות סביבך? זה מאד מאד חשוב. אני יכולה להגיד לך שלקראת הלידה עברנו דירה למקום חדש בלי משפחה ובלי חברים . והייתי בטוחה שאכנס לדיכאון מהבדידות ומהמצב החדש. אבל נלחמתי להשאר בשפיות וחיפשתי וחיפשתי מעגלי אימהות באיזור. והיום יש לי שגרה שבועית של יציאות מהבית וזה ממש גורם לי להנות מהתקופה ואני מאושרת. כי עם חברה כמוך את יכולה לפרוק את הקשיים, ולראות שאת לא לבד בזה וזה מאד מעודד! אבל אני אגיד לך.. אני זוכרת שכתבת באחד הפוסטים שלתינוק שלך יש רפלוקס, ואם זה כמו שאני חושבת זה ברור שזה לא פשוט וההנקה יותר מורכבת. אז אני מבינה לליבך, אבל תדעי לך שזה הולך ומשתפר (מנסיון של אחותי) ותנסי לאט לאט לצאת יותר מהבית, לקחת איתך שאוב.. וגם מידי פעם לשלב תמ"ל זה לא סוף העולם אם זה ממש יקל עליך!!

וחוץ מזה יש פסיכולוג מטעם הקופה. תתקשרי ותבררי!

כריסטינה יקירתי לא לא היה ככה אבל ללא ספק היה לי הריון מאוד קשה הצלחתי לסחוב עד 37+1 הייתה קשה הלידה הגעתי לקיסרי בסופו של דבר. הילד שלי נולד 1.150 ישר הועבר לפגייה ואני עם הכאבים הילד היה בפגייה 5 ימים ביומיים הראושנים בקושי הצלחתי ללכת אליו בהתחלה לא הרגשתמ חיבור בכלל בכלל לא עיקלתי שאני אמא היה לי שמחה כזאת אבל קיבלתי את זה אחרת. בבית בא לי דאון ממש ממד רציני לא אכלתי לא שתיתי לא הייתי שמחה בקושי דיברתי עזבתי את הכאבים של הניתוח ברור שזה השפיע גם אבל בלי שום קשר הרגשתי שאני לא יכולה לטפל בילד שלי לא לקלח לא להלביש שהיה לי נסיון בעבר עם תינוקות ברוך ה' והרבה תינוקות לא יכולתי פשוט להתקרב אליו אחרי שבועיים מהלידה הלכנו אני ובעלי לפסיכאיטר אמרה שזה דיכאון לאחר לידה וטוב שהגעתי עכשיו אחרצ זה היה בית חולים פסיכאיטרי הביאה לי כדורים אסטרו נגד דיכאון ומאזזז אני בשמיים כן אני ובעלי רבים אבל אני מרגישה לחרא

אני מרגישה חרא לפעמים אבל עכשיו אני מאושרת עד השמיים מאוהבת בילד שלי אני איתו מקלחת אותו מלבישב אותו לוקחת לטיפת חלב/רופאת ילדים מתאווררת איתו שרה לו בקיצור הכדורים שינו אותי. לפעמים יש לי דאונים ובגלל זה אני בחרא. אבל בעליי כפרה עליו ממש ממש תומך בי ועוזר לי

תלכי לפסיכאטרית ותטפלי בזה.

הכללית מחזירה במקרים כאלה על פסיכולוג, לכי לרופא בקשי הפניה והתחילי בטיפול , זה טיבעי מה שאת מרגישה , בעיקר בילד הראשון , את לא לבד יש עוד מיליונים כמוך , בהצלחה.

כריסטינה, לשלב מטרנה עם ההנקה זה מאד מאד עוזר להרגשת החוסר עונים, או בכלל לעבור להאכיל רגיל במקום הנקה.