מרגישה איכסה שאני פורקת ככה.. אבל קשה לי ממש אני בשמירה עקב צוואר רחם דינמי משבוע 24 ועכשיו כבר 33+4 ברוך השם. אני כל ההריון דואגת וכל הזמן בוכה.. הצוואר התקצר לי ל 10 וזה נורא מלחיץ אותי, התינוקת שלי קטנה למרות שאני ובעלי גם קטנים אז זה עוד בסדר אבל מבחינת הרופאים זה טיפה טיפה מלחיץ אותם.. היא עכוז ואמרו שהטוסיק שלה למטה.. אין לי מושג מזה ואם זה אמור להדאיג אותי היה לי מיעוט שלשום וכל הלילה הייתי בסרטים ויום למחרת זה הסתדר ב"ה.. אני כל ההריון הזה חוששת כל הזמןרק מפחדת וטכנאית היום אמרה לי תשתדלי לא ללדת עכשיו.. כאילו זה תלוי בי באמת גם ככה היא רואה שאני בלחץ הסטרי למה לומר לי ככה למה להלחיץ אני מרגישה שכבר נמאס לבעלי מכל הטרטורים האלה וזה רק מקשה עליי.. בבוקר היה לי את הסקירה המורחבת והיא לחצה ממש חזק על הבטן ועכשיו אני מרגישה התקשויות כאלה שמלחיצות אותי וכבר נמאס לי להיות פרנואידית ככה. כל פעם שאנחנו הולכים לרופא בעלי אומר שאני תמיד ככה מלחץ וזה. אבל זה לא נכון.. אני באמת שואלת הכל כדי לדעת. בקיצור.. מרגישה שזה כבר גדול עליי כל הלחץ הזה אני רק מפחדת כל היום וכל דבר קטן וזה למיון שזה קורה פעם פעמיים בשבוע.. עכשיו יש לי כאב בטן תחתונה עמום כזה ואני כבר לא יודעת ממה זה אם זה מסוכן או לא. אני תמיד חושבת על הגרוע ומעדיפה לבדוק אבל מצד שני אני לא יודעת אם זה נכון תמיד ככה לרוץ למיון. קשה לי, אני מרגישה מותשת כבר, אוכלת רק סרטים ולא יודעת אם הכאבים האלה הם בסדר או מקצרים לי את הצוואר.. אני מפחדת מלידה מוקדמת ולא מפסיקה לבכות. אני יודעת שזה נשמע שאני סתם מקטרת אבל באמת שכבר קשה לי.. אוף מצטערת שככה זה יצא אבל פה זה המקום היחיד שאני יכולה לשפוך ולא ישפטו אותי.. תודה לכן בנות ♡

מאמו'ש אצלי בהריון הראשון עשו הרבה פאשלות ב3 חודשים הראשןנים, התעקשו איתי על הפלה ואני נלחמתי... עד שילדתי בשבוע 42+5 שיגעתי את בעלי, פתחתי מנוי בבית חולים על כל דבר קטן הייתי הולכת שיחשבו מה שהם רוצים מעדיפה לצאת מטומטמת מאשר להצטער שלא בדקתי, תעשי רק מה שאת מרגישה את יודעת הכי טוב, היא בתוכך .... בהצלחה ולידה קלה עם ידיים מלאות בע"ה

קשה לי.. קשה לי לשגע את בעלי ולהרגיש מצידו גם את התסכול כלפיי של כל הזמן מיון אני רואה שזה מציק לו לפעמים יוצא לו לומר לי דיי זה בסדר זה הגיוני אבל זה לא נכון לומר ככה. במיוחד שמלחיצים אותך על כל דבר לבדוק.. אוך אני מרגישה כבר אבודה והוא עוד שניה מגיע ולא רוצה שיראה אותי בוכה זה נמאס לו כבר

היי אהובה, אני כל כך מבינה אותך.. אני נמצאת בהריון בסיכון גבוה מהרבה סיבות שדומות לשלך, אני בשבוע הרבה הרבה יותר מוקדם ממך, אני גם כל שבוע נמצאת בבית חולים למעקב וכל שבוע זה רופאה מקסימה אבל אין תשובות לכל השאלות.. אף אחד לא יכול להבטיח לי שההריון הזה יגמר בידיים מלאות.. ואני עובדת לא הרבה שעות ובשאר היום אני פשןט בשכיבה מלאה כל הזמן ולוקחת מיליון הורמונים בערך זה קשה ומתיש, את לא יודעת איזה כאב הוא לגיטימי ואיזה לא.. מבינה אותך לגמרי!!! אני איתך באותה סירה, אבל מה שכן.. אני עוד לפני הכניסה להריון הבטחתי לעצמי שאני לא נכנסת להריון כל עוד אני נותנת ללחץ לנהל אותי תביני, כל מה שביכולתך את עושה, את כבר מעכשיו דואגת לעובר שלך כמו לביאה. מעבר לזה, בידי שמיים. תתחזקי נפשית, ברוך ה את בשבוע שהוא גדול ואמנם המצב האופטימלי הוא להגיע לחודש תשיעי ולהתבכיין שבא לנו שהוא יצא כבר ומה הוא נתקע שם, אבל מה נעשה שאנחנו לא רגילות? את בשבוע שברוך ה גם אם הגוף שלך לא יצליח להחזיק יותר, הרפואה יודעת להתמודד!!! וזה הכי חשוב! אני מתפללת כל יום שהגוף שלי יגיע לשלבים האלו. את יכולה לבכות ומותר לך לדאוג אבל אל תתני לפחד לנהל אותך, את מלכה ואלופה ואני יודעת ובטוחה מבלי להכיר אותך שאת שומרת על עצמך ועל העובר שלך הכי הכי טוב שאת יכולה ומפה אאחל לך רק בשורות טובות יקירה ומקווה שהצלחתי קצת לשפר את מצב רוחך❤

אהובההה הייתי עם צואר מקוצר משבוע 20 התעלפויות צירים לחץ דם נמוך ילדתי בסוף בשבוע 38 הייתי מאושפזת מלא בהריון וב״ה הכל בסדר הכל עובר שוכחים מהכל בובי שליי עזבי שלא כזה נורא ללדת בשבוע 34 תשחררי קחי הכל ברוגע תהני מהשמירה ואם את רוצה מספר לדבר להתייעץ אשמח לתת לך מאמי!!

אתן פשוט מדהימות.. לא ציפיתי לכזה עידוד !! מזל שיש אותכן !! כל הסובבים אותי אומרים לי דיי לבכות זה לא טוב שבעלך יראה אותך ככה בלי לנסות שניה להבין מה אני עוברת ומה כמות הלחץ שיש בי. אני מרגישה רע, רוצה לבקש איזה משהו מרגיע או לא יודעת מה.. כל היום שלי סביב פוסטים מפחידים וזה הורס אותי אבל אתן פשוט מדהימות !

להתרחק מפוסטים מפחידים ומדר גוגל!! מי שלא היה בנעליים שלך לא יבין מה את עוברת! לא להקשיב לאף אחד זה הריון שלך ושל בעלך וזהו. ואני במקומך מסבירה לו בעדינות את הקושי שלך ושאת צריכה אותו לצידך השאר לא חשובים בכלל

מאמי, אני רוצה להגיד לך משהו, לא בטוחה אם תאהבי את זה או לא, אבל מכל מה שכתבת, מה שהכי מדאיג אותי, ולדעתי הוא המקור להכל, זה הלחץ שלך! בלחץ, כל המערכות בגוף בכוננות, שום מערכת לא מתפקדת 100% , והכי נפגעת, זו מערכת החיסון.. וגם הגוף מייצר כל הזמן אנדרנלין, כשיש הרבה אנדרנלין בגוף אז הדם מגיע בעיקר למקומות החשובים, ולצערי רחם הוא לא אחד מהם.. בעיקר ללב, לידיים ולרגליים.. אז במקום לתת לגוף שלך לעשות מה שהוא צריך בלחץ הזה הוא רק במצב של כוננות.. פשוט תשחררי, תנשמי, תעשי דמיון מודרך, ככה או ככה אין לנו שליטה, אבל כדי לעשות את המקסימום כדי לעזףור לגוף שלנו אנחנו צריכות להיות ממש רגועות ושמחות.. את יכולה לעשות את זה וחהשאר רגועה, את לא מאמינה כמה הכל ישתפר אחר כך!

נועית את אהבההה !!

אסתי חיייים ❤❤ מה שלומך? איך הנסיכה??🤩

מאמי תורידי לחץ ! יש בנות שיולדות מוקדם יותר וזה בסדר .. תינוקות שנולדים פגים לא שונים מתינוקות רגילים . תנסי לא לחשוב על זה יותר מידי .. לעשות קצת מדיטציה לנשום עמוק ולהאמין שהכל יהיה בסדר .. 💕

אני גם רוצה להגיב! ההריון הראשון שלי היה מזעזע.. היה לי סרטן בשחלה תוך כדי הריון שגרם לי לעבור ניתוח בטן בשבוע 22, שגרם אחכ לעוד מלא בעיות, הייתי עם מלא תוספי תזונה, היה אסור לי לאכול כל מיני דברים הגעתי לתת משקל, נתנו לי מלא הורמונים לחזק את ההריון.. והייתי בוכה מכל דבר הכי קטן, זה באמת מאוד מאוד קשה, וזה הכי לגיטימי בעולם! רק באמת כמו שכבר אמרו לך, הלחץ לא טוב לך.. מותר לדאוג ומותר (ואפילו רצוי ומומלץ) ללכת למיון על כל כאב הכי קטן שמדאיג אותך, אבל תשתדלי להיות רגועה, תאמיני שאת עושה את הכי טוב שלך (ואני מאמינה שאת באמת עושה את זה) תדאגי לעצמך ולעובר שלך, ותסבירי לבעלך שמה שאת הכי צריכה עכשיו זה שפשוט יהיה איתך וירגיע אותך. בעלי כל פעם שהייתי בוכה (מה שהיה קורה כמה פעמים ביום..... והוא לא זז ממני, מסכן היה בטראומה, חשב שאני הולכת למות) היה פשוט מחבק אותי. ובאמת זה כל מה שהייתי צריכה! הוא היה העוגן שלי בהריון הקשה הזה.. ומשהו מעודד קטן, אני כבר הריון שלישי עם 2 ילדים שנולדו קטנים אבל בריאים ומושלמים בבית, וההריון הזה (וגם הקודם) תקינים לגמרי, בלי שום בעיה... (טפו טפו טפו..) (ומשהו שלא הגיבו עליו עד עכשיו, מצב עכוז זה לא כזה נורא, יכול להיות שיתהפך לבד עד הלידה ואפשר גם לעשות היפוך, שזה משהו שרופא עושה)

אתן פשוט נסיכות ! ♡ באמת שזה עוזר וגאה בי על האומץ ככה לפרוק.. בעלי היום הולך לחתונה.. חשבתי לכתוב לו מין מכתב קטן שבו אני אסכם לו הכל יפה ובעז"ה הכל יהיה בסדר, מתפללת להצליח לסחוב את ההריון לפחות עד 36 ומקווה שמה שאני מרגישה עכשיו זה לא צירים אלא כאבים נורמלים להריון תודה נסיכות אתן פשוט מלאכיות !

בהצלחה מותק, שיהיה לך לידה קלה בעיתה ובזמנה, שתצאי עם ידיים מלאות.......💖