הייתה לי ולבעלי שיחה על כך ששקלתי ברצינות לרשום את אחד הבנים שלנו(בן 4) לאודישנים לדגמן ולפרסומות כי הוא יפיוף, צ׳ארמר, כולם מעולפים ממנו והוא ממש שחקן בנשמתו. בעלי ענה לי בשיא הפשטות שהוא ממש לא יכול לדגמן והוא לא דוגמן, אולי הבכור שלנו אבל זה שדיברתי עליו לא. הייתי בהלם!! אני יודעת שאולי זה נשמע קצת שטחי אבל ממש נפגעתי מהאמירה הזאת וגם אמרתי לו שמבחינתי ממש נפגעתי עבור הבן שלי…יום אחרי זה הזכרתי לו את השיחה והוא המשיך להגיד את דעתו בנושא אותו הדבר זה הגיוני שזה ממש פוגע בעיניי?! מעצבן אותי

מרגישה שאני צריכה לפרוק, אני בת 18 ואני כרגע בהריון מתקדם. אני לא מתחרטת על כלום אבל אני מרגישה נורא בודדה בגלל שאני כל כך צעירה פתאום אין לי חברות ואין לי עם מי לדבר, הייתי עובדת במקום שלא איפשר לי לעבוד בו יותר בזמן הריון והייתי צריכה להתפטר ומאז אני עובדת בבייביסיטר או מקומות זמניים שלא אכפת להם שאני בהריון אבל אני מרגישה לבד, אין בנות בגילי שיכולות להזדהות איתי ומרגיש שכמה שאני מנסה לתחזק חברויות ישנות כולן במקום אחר ואני כאילו התקדמתי שנים קדימה. שוב, אני לא מתחרטת אני פשוט מתוסכלת עם כל זה שאני אוהבת את בעלי מאוד כל אישה צריכה חברה טובה לדבר איתה ולפרוק לה וזה נורא חסר לי וגורם לי להרגיש בודדה