אבודה אני חד הורית מתרומת זרע, עברתי המון בחיים, סבלתי המון ועבדתי קשה כל חיי אני בת 36 וחסכתי כסף כדי שיהיה לי מספיק בשביל לגדל את התינוקת לבדי. ילדתי לבד, ההורים שלי לא היו שם בשבילי, יצאתי מבית החולים לדירה שלי לבד ובמשך 40 יום לא יצאתי מהבית הייתי בטראומה מפוחדת ולא ידעתי אפילו איך לקלח את הילדה, חשבתי שזה בסדר, חברות הגיעו לעזור ולארח חברה ואני נלחמתי בעצמי לא להכנס לדיכאון. חגים לבד, שבתות לבד, פתאום כולם שכחו ממני, לפני זה כל הזמן היו מתקשרים לבקש טובות. השבוע התמוטטתי, סיפרתי לאמא שלי שקשה לי והיא התחילה לצרוח עלי שאני אתעשט שרציתי להביא ילד ושאני אתמודד. רק ביקשתי עזרה. אבא שלי ראה אותי בוכה והתחיל לתת לי מכות ואמר לי להתעשט ולקחת אחריות. לאורך כל חיי הורי הרביצו לי וכיום אני מנסה להתמודד עם התפרצויות זעם. חברה הגיע לבקר היום וראתה את הפתח שיש לי בראש והבית שלי מלוכלך והתחילה לחקור בהתחלה אמרתי לה שהייתי חולה ונפלתי והיא שאלה למה לא אמרתי לה כי אנחנו בקשר טוב... ובסוף נשברתי וסיפרתי לה על המכות. היא אמרה לי ללכת להתלונן אנחנו חברות 15 שנה והיא אמרה לי שגם ככה הם אף פעם לא היו לי להורים. יש לי שני אחים שלא מדברים איתי בגלל שאמרתי לא למשהו שביקשו כל אחד בנפרד והם גרים עד היום אצל ההורים שלי אפילו שהם נשואים אבא שלי בנה להם בתים על השטח שלו. עליהם אף פעם לא הרימו יד. החברה משכנעת אותי להגיש תלונה במשטרה אני בקושי מסוגלת לקום לטפל בתינוקת שלי והיא כל היום על הידיים שלי לעשות פיפי היא לא נותנת לי לא התקלחתי מיום חמישי אני ככ עייפה ולא נרדמת ממחשבות ודאגה. כבר סיימתי על אבא שלי שאלך למשטרה להגיש תלונה הוא אמר שהוא ידאג שיאשפזו אותי שאני דלוקה אין לי כוח יותר אין לי

וואו מזעזע מה שאת עוברת. איך את בגיל 36 וההורים שלך מרימים עליך יד אני לא מבינה?! את בגיל בוגר מאוד למה ההתנהגות הזו מצידם... מקווה שיהיה לך רק טוב...תהי חזקה. אם עד עכשיו שרדת לבד בלי המשפחה אז תמשיכי כך...לא מגיע לך יחס כזה משפיל.

התכוונתי דפוקה לא דלוקה. וגם אתן לא אומרות כלום על הגשת תלונה, זא שזה בסדר? אני צריכה לספוג ולהמשיך הלאה ולשקם את עצמי ולהתמודד? לבד? אף אחד לא צריך לשלם על הפצעים של הנפש שלי? אני באמת אבודה, ההורים שלי סבים ל5 נכדים הם בני 60 צעירים ונראים צעירים אמא שלי עמוסה בחומצה אלרונית ובוטוקס ולבת שלי היא לא קנתה כלום מאז הלידה. למה? ה' למה???

קודם תטפלי בעצמך ואחרי זה תתלונני. כרגע תתרחקי מההורים... תמצאי את הזמן לשים את הילדה לידך וכנסי להתקלח, תכיני לך קפה צאי להתאוורר ביחד איצה אפילו במנשא. זה קצת יעזור. אחרי זה תעשי חושבים ברגוע מפה לאן?! מה קודם... מה עם עבודה? בת כמה הילדה? אולי להביא מישהי שתעזור כמה שעות ביום בתשלום? תתאפסי על הבית תעשי לעצמך אווירה טובה כי אחרת זה לא יבוא משמיים והכי חשוב גשי לטיפול עבור עצמך ואין מה להתבייש בזה

ואחרי זה תתלונני על האבא התכוונתי לא להתלונן כמו שזה נשמע

הילדה אוטוטו בת שבעה חודשים ואני בהנקה מלאה, ברוך השם השם נתן לי ילדה חייכנית ושקטה בן פורת יוסף ואני מפחדת שהיא ספגה את מה שעברתי ככ מפחדת עליה, ברגע משבר חשבתי שלא מגיע לי אותה אני מתוסכלת וזה סיפור ככ מורכב, עברתי ככ הרבה הייתי משוקמת בבתי חולים הרבה שנים אחרי מחלה והיום אני צריכה להיות במעקב במרפאת כבד הייתי צריכה להוציא צ'יסטות מסביב לכבד בניתוח לפני לידה ואין לי עם מי להשאיר את הקטנה הכל הזוי אני נפשית מפורקת גופנית אני חזקה ויכולה לעשות הכל אני לא יודעת איך לחזור לעצמי אני יודעת שזמן מרפא. זה ימים קרים ואני בבית מנותקת עם הקטנה כמה שקשה לי. אני רק פורקת לא מצפה לנס

את חייבת עזרה כלשהי ...אין גופים שיכולים לסייע??

וואווו ...ראשית כל אל תתקרבי להורים שלך הם לא שווים אותך ויום יום בזקנה שלהם שהם עוד יתחננו אליך ויצטערו כרגע תתעסקי רק בך ובילדה כי היא זקוקה לאמא תינוקות מרגישים הכל את נשמעת אמיצה תנסי להיעזר בביביסיטר חברה לא בשביל העזרה אלא בשביל החברה עצמה זה יעשה לך יותר טוב עד שתחזרי לשגרה של עבודה גן וכו' מאחלת לך בהצלחה והמון כוחות!!

נשמה ,קודם כל את אמא מדהימה זה בטוח והילדה זה מה שהיא מרגישה!! תישבי עם עצמך ותירגעי קודם כל ואם יש טיפול נפשי שאת צריכה תלכי לעבור אןתו שנית ,תתלונני ועוד איך תתלונני ,אין לו שום זכות להרים יד על הילדה שלו בטח לא בת בת 36 בנאדם כזה צריך להיות במאסר תתרחקי מהם אל תהיי בקשר איתם אל תתקשרי וטל תחשבי על זה שאת צריכה אותם את כל כך חזקה שהם לא יוסיפו לך כלום ,תמשיכי לשתף עת החברה תימצאי סמן לחברה ,תלבישי את הקטנטנה טוב טוב יתיצאי קצת תטיילי איתה זה יעשה לך טוב ומה עם עבודה? אולי תימצאי עבודה זה יוסיף לך המוון ובהצלחה נשמה אם את מאיזור ירושליים כשמצ לעזור את את צריכה בכל נושא ולהיות לך חברה

תקשיבי את מלכה שעברת את כל זה לבד!!! את פשוט מלכה. את חייבת להתרחק מההורים שלך זה פשוט לא הגיוני שהם מרימים עלייך יד! הם לא ראויים לשמוע ממך, את לא צריכה אותם ולפי מה שאני מבינה הם גם אף פעם לא היו שם בשבילך. את חייבת לאסוף את עצמך בשבילך! קודם כל בשבילך. יש תינוקת קטנה וחמודה שצריכה שתתני לה אהבה וחום..תשאבי ממנה את הכוחות היא המשפחה שלך. תקומי, תתקלחי, תתאפרי, תטפלי בעצמך תזכרי שהנפש שלך צריכה אותך. אל תתעסקי כרגע בתלונות, או באנרגיות שליליות פשוט תמחקי את ההורים שלך ותתחילי להתמקד בקן הקטן שלך בלבד.

צריך בדיקה אם הם באמת ההורים שלך.... תתרחקי מהם ותבדקי אפשרות להביא בעל לבית זה יעשה לך טוב שיהיה משהו לצידך ולא תשארי לבד כל החיים...

לנתק קשר עם המשפחה במיידי

לא היתי מגישה תלונה כי זה רק יגרום לך להתעסק בזה עוד יותר פשוט תנתקי את הקשר המזיק הזה איתם ותשתחררי מהם ואז תרגישי יותר טוב.. וכמובן מה ששאר הבנות הוסיפו

חייתי בחו"ל והכרתי בחור שסיים דוקטורט, יצאנו שנתיים (אחרי 5 חודשים הציע לי נישואים) שנתיים בלי מריבה הכל היה מדהים, ההורים שלי באו למסיבת אירוסים הכל היה מדהים, באנו לארץ להתחתן, בשבוע החתונה אמא שלי רבה איתי שלקחתי 2 חברות טובות בתור מלוות ולא אותה ואת אחותי, אבא שלי רב מכות עם אחי שהחליט לא לבוא לחתונה בגלל זה וכשבן זוגי חתם על הכתובה אבא שלי קרא לי מטומטמת... הכל היה הרבה יותר מזעזע אם היה לי כוח לפרט, בן זוגי אמר לי שאני בן אדם אחר ליד ההורים שלי כשהיינו בשבת החתן, מפה לשם אמא שלי שמעה שאני משלמת את החתונה כי ככה נהוג אצל האנגלים שהורי הכלה משלמים אז שילמתי בעצמי ואמא שלי רבה עם האמא של החתן בקיצור נהיה מזעזע חזרנו לאנגליה וכולם הסתכלו עלי אחרת הייתי מפורקת לא סיפרתי לבנזוגי כלום על ההורים שלי. התביישתי כול כך והגעתי לגירושין. כל דבר טוב שקרה לי הם הרסו לי. אני יודעת שחפרתי אבל זה 36 שנה שאני חושבת שאני דפוקה. היום שאני אמא השתנה אצלי משהו, אני לא מסוגלת לאכול בשר, אני מסתכלת על הבת שלי והלב נמס לי איך אפשר להרביץ לילד שלך? חשבתי שזה בסדר שאבא שלי היה מרביץ לי זה לא היה על בסיס יומי, אבל הוא מאבד עלי את זה מכלום. כל חיי כיבדתי אותו הייתי סמרטוט שלו, מנקה, מבשלת, יום אחרי הבריתה (הייתי שבועיים אחרי לידה) אירגנתי הכל לבד היתה לי לידה קלה וטובה למזלי והם ביקשו ממני לנקות להם את הדירות נופש כי הם נוסעים לנופש, אני גרה שעה מהם. לקחתי את התינוקת ונסעתי אליהם וניקיתי 2 דירה שלוקחות שעתיים לקחו לי כמעט 7 שעות. למחרת היה לי חום גבוה, חזרתי לבית שלי מפורקת אף אחד לא הסתכל עלי. אני פשוט מרגישה טיפשה ומנוצלת ואני כועסת ויש לי מלא רגשות ואני לא מסוגלת להרגע ואני מניקה וזה יותר מלחיץ ומפחיד שאני לא פוגעת במלאכית שלי. אני מתוסבכת.

בקיצור אני אבודה

את אישה חזקה וענקית על עצם היותך שפויה במצב כזה אני באמת מעריצה אותך... תמשיכי לגדל את הנסיכה שלך באהבה ותדעי שאת בחיים לא תעשי לה מה שעשו לך ותדאגי שיהיה לה הכי טוב בעולם וזה ישמח אותך... תתרחקי מהם יותר לדעתי שלא יבקשו כלום ושלא יבואו לביקור... חפשי בן זוג טוב.. אבל תהיי בטוחה שהוא טוב כדי שלא תעברי שוב את הקושי שעברת . ויהיה לך טוב בעזרת השם... את פשוט ענקית ומיוחדת.... בהצלחה מאמי.

תודה לכולכן

אנונימית לפי מה שאת מתארת את פשוט חייבתתתתת עזרה. עצתי היא שתפני לעובדת הסוציאלית בקופת חולים שלך והיא כבר תפנה אותך לגורמים המתאימים. וחוץ מזה את לביאה ולוחמת אל תתני לאף אחד בעולם לדרוך עלייךך!!!!

תיהיי חזקה! לא פשוט מה שאת עוברת! תתגברי על פחד להשאיר אותה לבד עם מישהו אחר כמו אולי בייביסיטר ותגשי לטיפול עבור עצמך! זה יעשה פלאים להשתחרר קצת