פוסט פריקה אני לא מצליחה להירגע מאתמול.. לא מצליחה להפסיק לבכות. אתמול הזמנתי לאחי משטרה.. לאחרונה הבריאות הנפשית שלו התחילה להידרדר, הוא תקף את אבא שלי במכות השבוע, מאשים את כולנו בעבר שלו ואומר שהרסנו לו את החיים.. הוא אדם סופר רגיש והדברים נורא השפיעו עליו.. אתמול הוא חזר מטיפול אצל הפסיכולוגית שלו, רצה להשליט טרור בבית, ככה הוא קרא לזה. רוצה לנקום בכולנו על כך שהגבלנו אותו כשהיה צעיר. היה לי עימות קטן איתו ואז הלכתי להסתגר ביחידת דיור שלי שבבית של ההורים שלי.. פתאום אחותי באה אליי כדי להחביא אצלי סכין שמצאו אצלו בחדר... ישר הזמנתי משטרה כי רציתי שיאשפזו אותו.. השוטרים הגיעו והוא תקף שוטר, כביכול, לא בטוחה בנכונות הדבר. הוא שאל מי הזמין משטרה ואמרתי לו שאני... המבט המאכזב שלו ממני לא יוצא לי מהראש.. הוא כל כך נעלב ממני והיה בשוק.. עכשיו הוא עצור.. מסכן שלי, הוא סובל... ואני מרגישה אשמה ואני לא יודעת מה לעשות עם התחושות האלה... אני כל הזמן מדמיינת אותו נשבר שם ובוכה ופגוע ועצוב וכל כך מאוכזב מהמשפחה שלו... בטוח שהוא ימחק אותי מהחיים שלו ולא ירצה לדבר איתי יותר.. איבדתי אח ובצורה הכי כואבת שיש. הוא חווה שם טראומה בטוח, והוא כל כך רגיש ומתוק... באמת.. המבט שלו לא יוצא לי מהראש... מחר יש לו יומולדת 25 והוא בינתיים במעצר במקום להיות מטופל. הוא רוצה לפגוע בעצמו ואני מפחדת עליו ודואגת לו... אני נכנסת עכשיו לחודש שישי ואני מפחדת שכל העצב הזה שלי לא יפגע בתינוק... אני על כך כועסת על עצמי ותוהה לעצמי שאולי הייתי פזיזה מדי... כי המעצר הזה היה הדבר הכי לא נעים שראיתי בחיי... אזקו אותו בידיים וברגליים... כיוונו עליו אקדח... והכל בגללי...

אולי היינו יכולים לשכנע אותו ללכת לפסיכיאטר? ואז כל המצב הזה היה נחסך ממנו?...

ואי מורכב ביותר. אבל אל תלקי את עצמך. פעלת הכי נכון שידעת באותו הרגע. לפני שנתיים בן דוד שלי בן ה23 שם קץ לחייו. לפני חודשיים חבר משפחה בן ה39 שם קץ לחייו. ואף אחד לא ידע לעשות כלום בנוגע. ... את חששת מזה , מתוך אהבה אליו. וכך פעלת. חיבוק. מאחלת שהדברים יתבהרו והוא יופנה לטיפול המתאים..

את לא מבינה איך אני שבורה.... אני מרגישה כל כך רע...

ומצטערת לשמוע על הבן דוד שלך ועל החבר משפחה...

אני יכולה לדמיין. יש לי אח אחד והוא בהחלט הכי קרוב אליי .. ואני לא יודעת , אם חלילה הייתי במצב דומה איך הייתי פועלת. אבל יתכן שהצלת את חייב כשהזמנת משטרה ... כל מה שנעשה לטובה. ותהיי רגועה . זה יותר יעיל למען התינוק שלך... חיבוק . ותודה. יש בחיים שלנו דברים שאינם בשליטתינו. ואין מה לעשות בנידון .

אני מבינה לליבך. את חייבת להרפות מהתחושות האלה כי אי אפשר לחיות בהרגשה של מה אם הייתי עושה ככה או ככה... עשית את הכי טוב שיכולת באותו רגע. תמיד בדיעבד אנחנו חושבים יותר מדי ומהנדסים מה יהיה ומה היה.... תנסי להרפות. בטוחה שהוא יבין בהמשך שפעלת לטובתו ואת אוהבת אותו. עכשיו תתרכזי בעצמך ובתינוק שלך. שולחת לך חיבוקים. מקווה שתמצאי נחמה ולא תאשימי את עצמך ❤️

לדעתי הטיפול הפסיכולוגי מציף אצלו המון רגשות מודחקים וכעסים שהוא פשוט לא יודע איך להתמודד איתם....לדעתי כדאי שתצרו קשר עם הפסיכולוגית שלו על מנת שתיתן לו כלים להתמודד עם כל מה שהטיפול מציף אצלו

אכן כך, הטיפול הפסיכולוגי באמת הציף אצלו המון רגשות... היא כל הזמן הזה בשיח מולו, גם מתי שהשוטרים היו כאן.. אבל זה לא עוזר.. הוא לא יודע מה לעשות עם כל הרגשות האלה.

צריך שמישהו חיצוני אוביאקטיבי יסביר שאי אפשר לשנות את מה שהיה מה שהיה היה ועדיף שמישהו יתן לו כלים איך להתמודד עם מה שהיה ואיך "להבטיח" שמצבים כאלו לא ישובו לקרות כי הוא מאוד כועס הוא משתולל הוא מאשים אתכם המשפחה הקרובה בכל מה שקרה ואיך שזה גרם לו להרגיש ואולי יש לו כעס כלפיי עצמו שלא היו לא כוחות להתמודד עם אותם מצבים ושהוא "הסכים" שהם יקרו וכעת הוא מנסה לאכוף סדר חדש על מנת להבטיח שזה לא יקרה...אני בכנות לא חושבת שהוא השתגע אלא שהוא משתולל כמו חיה פצועה שמחפשת מזור לכאביו הישנים. חשוב שאותו גורם טיפולי ישתף אתכם כמשפחה איך אתם יכולים להתקרב אליו בחזרה כי מבחינתו כרגע אתם סוג של גורם עוין..זה תהליך שהוא צריך לעבור עם עצמו אך חשוב שאתם תתמכו בו. לגבייך חשוב שתהיי נוכחת בתהליך כמובן כמה שתרגישי שאת יכולה בהתחשב בזה שאת בהריון עם זאת כאחותו אני חושבת שכן ראוי שתגלי התעניינות במצבו ותתמכי בו. אני לא פסיכולוגית ולא קרוב לזה אבל זה מה שהקריאה של הפוסט הזה העלתה בי. מקווה שזה עזר לך❤

אשפוז רק יעשה לו יותר גרוע אני מכירה את זה מקרוב .. תנסי לעשות משהו עם זה שהוא עצור אחר כך תסבירי לו שהכל היה מפחד שיזיק לכם