אמא נוראית יש לנו תינוק חדש בבית וילדה בכיתה א' ואני לא יודעת מה קרה השנה אבל מילדה מתוקונת היא הדרדרה להתנהגות נוראית של צעקות, חוסר הקשבה ובזמן האחרון אפילו מרביצה לי. ניסיתי להסביר, להכיל, לחבק, לעזור בכל דרך שהיא אבל אתמול יצאתי מהכלים, היא כמעט פגעה בתינוק כשניסתה לזרוק עלי דברים, ניגשתי ונתתי לה 2 מכות חזקות בטוסיק והיא נשכבה והתחילה לצרוח שהיא שונאת אותי ובאמת התכוונה לזה. רציתי למות. כל כך התפרקתי באותו הרגע, בחיים לא הרגשתי כל כך רע עם עצמי. התחננתי לסליחה שלה, הסברתי לה שגם לי קשה ואני כבר לא יודעת מה לעשות ולא שלטתי בעצמי בדיוק כמוה.... היא סלחה לי ופינקתי אותה כל הערב והכל היה בסדר אבל בלילה היו לי סיוטים ובכיתי מלא.. איך אסלח לעצמי? אני בטח האמא הכי רעה בעולם. בא לי לקום ולברוח מכאן רחוק לפני שאסב עוד כאב. אני כל כך אוהבת אותה וקשה לי, בחיים לא התכוונתי לפגוע בה.. אני יודעת שהיא זקוקה להבנה וסבלנות אבל לא יכולתי יותר..... המשפחה שלי בחיים לא הרימו עלי יד, אם הם ישמעו את זה ממנה הם לא ידברו איתי יותר לעולם ובצדק......

אל תרגישי רע עם עצמך,יכול להיות שהיא מקנאה ומבקשת צומת לב, לפי דעתי ילדים גדלים להיות מפונקים כי אחרי "העונש" בא הפינוק.חייב לשים גבולות מאוד ברורים .תגידי תודה שלא קרה כלום לתינוק שלך ושימי לב גבולות.

היא לא מקשיבה לי... אני מנסה לשים גבולות, אני מנסה להעניש, היא פשוט לא מקשיבה לי ואני לא יכולה עם שניהם ולא רוצה בכוח.. לשים אותה בחדר והיא מתחילה לשבור הכל שם, לשים אותה בפינה היא לא תעמוד, לנסות להרגיע ולדבר אין עם מי, היא פשוט תרביץ לי.....

אני לא מבינה איפה נכשלתי ככה, היא הייתה כזאת ילדה טובה ומהממת, מה קרה לה.. מה עשיתי? הבאתי את התינוק הזה שש שנים אחרי כי היא ביקשה, הכל רק במחשבה עליה..

את צריכה לגלות יותר חוזק וחוסן נפשי לא להגיד הכל במחשבה עליה הבאתי ילד כי היא ביקשה ועכשיו כנראה לא בא לה על התינוק החדש כי הוא לוקח לה את התשומת לב אז מה תעשי עם הילד אי אפשר להזדכות עליו ואת המבוגר האחראי הבאת ילד נוסף שגם זקוק לחום ואהבה כמוה היא היתה רגילה לזה שכולם מסביבה המציאות השתנתה אז היא מגיבה בתסכול... אין מה לעשות לשתיכן קשה אבל לא הגיוני שתתרפסי בפניה ותבקשי סליחה כשהיא יכלה לפגוע בילד ורק במזל לא קרה כלום בגלל תסכול של רגע... לא בעד אלימות מציעה לך קודם כל לחשוב עם עצמך מי האמא ומי הילדה את צריכה לחנך אותה ולהטוות את הדרך עם הקשיים מציעה לך להעזר ביועצת בית ספר או פסיכולוגית ילדים

נשמע שהיא מפונקת מאד להיות בת יחידה 6 שנים ופתאום לא כל התשומת לב עליה זו מכה רצינית בשבילה ומכיוון שלא נתת לה גבולות עד כה והיא גם לא היתה צריכה לחפש גבולות כי קיבלה תמיד מה שרצתה עכשיו היא מחפשת אותם יחד עם הצומי... וגם תשומת לב רעה זו תשומת לב בשבילה שהיא מצליחה לקבל ממך במקום שהתינוק החדש יקבל. זה כל המטרה שלה.. התחרות הזו על תשומת הלב עם התינוק. עונשים כמו- "פיזרת את כל החדר אז עכשיו אין לי כח לקרוא לך סיפור כי הייתי צריכה לנקות"

נכון אני עם תותי פרוטי (מה יהיה עם הכינוי? כל תגובה שלך מעוררת לי את החשק לפרוטי של פעם) כשאת תהיי ברורה עם עצמך ותהיי החלטית בגבולות שאת רוצה לשים, את תשדרי את זה לילדה והיא תתחיל להקשיב לך.אבל אם את חוששת ממנה או שמאד מייחסת חשיבות לתגובות ולבכי שלה אז היא גם קולטת את זה ומגיבה בהתאם.. ממליצה לך באמת להתייעץ עם מנחת הורים ואולי גם טיפול ריגשי לילדה. זה מאד עוזר.. אגב גם הבת שלי (בת 3) מקנאה באחות החדשה ואני ממש דואגת להקדיש לה זמן נטו בשבילה לפחות פעם בשבוע. אפילו טיולון קטן למטה, קונה לה הפתעה/ פיצה והיא בגג העולם

ילמדו אותה שלא משתלם לה לבלגן... תמצאי עונשים זה סיבה ותוצאה שהם כביכול באחריותה. ולא לתת לה ככה דברים שהיא מאד רוצה ואז היא תראה כמה היא מפסידה בגללה . ואין לה אפשרות להתווכח כי לא יעזור כמה תצרח ותשתולל בסוף לאמא ממש אין כח לקרוא לה סיפור מה לעשות....

אנחנו משתדלים להקדיש לה את כל הזמן בעולם וזה עדיין לא מספיק ולפני כמה ימים יצאנו כולם לטיול ושיחקנו איתה מלא ואז בדרך חזרה התחילה להשתולל וכשהערנו היא פשוט הלכה וצרחה חצי מהדרך עד שכעסנו והיא זרקה את הצעצוע שלה לכביש והתחילה לצבוט אותי.... נשבר לי הלב שזה מה שנהיה מהילדה הקטנה והמתוקה שלי, ניסיתי לתת לה הכל ונכשלתי...

ואם לא מספרים לה סיפור היא יושבת בחדר וצורחת אפילו עד 11 בלילה עד שמוותרים לה והלב נשבר....

אם זו סיבה ותוצאה של מעשי ידיה אז אין כאן אפשרות לשנות משהו מבחינתכם ואז היא לא תעניש אתכם בלצרוח עד 11 בלילה. כי אין מה לעשות פשוט אין.... "את כבר לא רואה טוב מעייפות את לא יכולה לקרןא. גם עיתון את לא יכולה . היא יכולה לצרוח אבל זה בטוח לא ישפר את העיניים שלך מה לעשות". היא תלמד לפעם הבאה שלא כדי לה...

תגידי את זה ממקום אוהב כזה שאת נורא נורא היית רוצה פשוט לא יכולה וחבל מאד. פעם הבאה היא לא תבלגן ויהיה לך מלא כח לקרןא לה סיפור 😗

אנונימית הקטנה שלך חכמה ויודעת שהיא תבכה ובסוף תקבל את מה שהיא רוצה. תראי לה שהבכי לא משחק פה תפקיד. אם החלטת משהו- זה מה שיקרה

הדרכת הורים! היא גם מנצלת אותך. את תראי איך תתחברי אליה והיא אלייך. זה עושה פלאים

ילדה לא צריכה להרביץ לאמא שלה... ואם זה קורה אז היא משתלטת עלייך.. וחייב לטובתה בלבד להציב לה גבולות יהיה קשה. קשה מאוד אבל היא תחזור להיות ילדה טובה ...

אוי אל תיהיה קשה עם עצמך זה ברור שהיא מקנאה היא הייתה 6 שנים בת יחידה וקיבלה את כל הצומת לב והיא מותחת גבולות בשביל צומי הצעה שלי להיות קשוחה אין מה לעשות היא יכולה בלי כוונה לפגוע בתינוק שאצלי הוא היה זורק כדור או משהו לעבר התינוק הייתי שמה אותו בצד מסבירה לו מה הוא עושה ואומרת שישב ויחשוב על זה וזה מאוד מסוכן ככה כמה פעמיים ועכשיו הוא יותר נזהר שהוא עם התינוק וגם אני משתפת אותו במה אני עושה לתינוק עם זה החלפת חיתול הכנת בקבוק נותנת לו לשחק איתו לידי מנסה לשתף אותו כמה שיותר אבל הכי חשוב תיהיה קשוחה ותציבי גבולות

מבחינה חינוכית אסור להכות ילד בלחיים כל מקום אחר, כשזה במטרה לחנך ולא נובע מהעצבים של האמא וכמובן שמדובר בלעיתים ממש ממש רחוקות זה בסדר גמור ואת לא צריכה ככה לאכול את הלב את נשמעת לי אמא מדהימה טוב עשית כשפייסת אותה אחרי זה אבל בפעם הבאה תתני לה הרגשה שאת יודעת מה את עושה ובאמת הגיע לה איזשהוא ניעור היא לא תינוקת והיא יודעת שלא זורקים חפצים על תינוק. עוד מעט הוא יגדל והיא תהיה החברה הכי טובה שלו

את צריכה זמן לעצמך. להקדיש רק לעצמך. לצאת . להתרענן.לעשות משהו שאת אוהבת . שמישהו ישמור על הילדים. הבת שלך מגלה קנאה ומרגישה מן הסתם שאת כבר לא רק שלה והיא תעבור את זה . ברגע שאת תהיי רגועה זה ישדר גם לילדים. תעשי את זה קודם כל בשביל עצמך כי מה שאת מתארת זה סבל נוראי גם לך על כל היסורי מצפון והבכי וגם לילדה שהיא סהכ ילדה ולא אשמה וגם לתינוק שהוא מרגיש הכל . פשוט זה סיר לחץ שאת סוחבת וזו התמודדות לא פשוטה אבל להרים ידיים חבל היא סובלת וגם את . מגיע לכם טוב ושקט וזה מתחיל מההורים . את צריכה עזרה כדי לנשום קצת . תעשי את זה . מגיע לך.

קודם כל סלחי לעצמך את בן אדם וזה יכול לקרות לכל אחד. אני מבינה אותך ואת התחושות הקשות אבל מכאן את חייבת להיות סלחנית לעצמך ולהתחיל לעשות מעשים למען הקשר שלכן. מציעה קודם כל לפנות להדרכת הורים ולהבין ממה הדברים נובעים ומה השתנה בסטינג המשפחתי חוץ מהגעתו של האח החדש, איך היא בבית הספר למשל ומה קורה שם. עד אז נסי לשוחח ולהתנהל מולה בדרך החיובית חזקי התנהגויות טובות שלה שתפי אותה הנעשה בבית ועם התינוק תני לה להרגיש מעורבת ואחראית . נסי לעשות איתה דברים לבד אם מתאפשר ללא האח. זמן איכות רק שלכן וכמובן לשתף את בן הזוג. ממליצה לך בחום לקבל עזרה מקצועית זה יכול להקל על התחושות