רוצה לפתוח את ליבי.. הייתה לי חברה מאוד טובה מהבית ספר, היינו ממש כמו אחיות, היו תקופות שהיינו מתרחקות אבל תמיד חוזרות. בשנת 2023 נכנסתי להריון ראשון, ובתחילת הריון טסנו לטיול איתה, ואני לא הרגשתי טוב בכלל, היה לי גם דימום, וככה יצא שלא יכולתי לטייל, כל היום שכבתי במיטה, ואמרתי לה שהיא תצא לטייל ולא תישאר בגללי, וזה מה שהיא באמת עשתה. לאחר שחזרנו לארץ, היא נעלמה, ואז רשמתי לה, לאיפה היא נעלמה, אפילו לא שואלת לשלומי, והרגשתי ממש לא טוב באותה תקופה, והיא ידעה על כך. והיא אמרה חיכיתי מלא לטיול הזה , ואת היית ככה וזה, אז אמרתי לה שהיא לא יודעת מה אני מרגישה ושזה לא יפה מה שהיא עושה, איחלתי לה בהצלחה וזהו. ואז אחרי חודש היא רצתה לבוא לפגוש אותי, ואני הייתי כל כך פגוע ממנה אמרתי לה שאני לא מעוניינת. לבסוף ההריון הראשון שלי נגמר בלידה שקטה.. רשמתי לה.. היא ישר התקשרה אליי.. אבל אחרי זה היא פעם אחת אפילו לא שאלה מה שלומי לא באה לבקר אותי. ברוך השם נכנסתי להריון שני וילדתי את הבת הנסיכה שלי לפני חודשיים. לא אמרתי לה שאני בהריון, אבל כשילדתי רשמתי לה, היא אמרה לי איזה יופי שיהיה מזל טוב איחלה איחולים. אבל פעם אחת לא רשמה שהיא רוצה לבוא לראות אותה. ואת האמת אני ממש ממש עמוק בלב מאוד פגוע ממנה.. ומאוד רוצה כבר לסלוח לה ופשוט לשחרר. רוצה להיות מרוכזת רק במה שחשוב לי שזאת הבת שלי. וזה מה שאני באמת עושה, אבל הפגיעות מעבר מכל מיני אנשים יושבים לי בלב, וגם הפגיעה שלה. תמיד אומרת בלב אני סולחת לכם, אבל מרגישה שאני לא באמת סולחת להם, וזה כל כך מקשה עליי, כי אני נזכרת בזה .

הייתן אוכלות בפסטיבל eat הזה?

39+2 מתה כבר להתקדמותתתתת שלא אצטרך ללכת למיון באופן יזום ולקבל זירוז האם מישהי היתה ככה בשלב כזה ללא כאבים ובסוף כן ילדה לפני המשוער?