דיכאון חייבת לפרוק אני נשואה כמעט שנתיים כרגע בהיריון שני הראשון הסתיים כהפלה טבעית בשלב מאוד מוקדם בעלי תמיד הייה שם לתמוך בכל דבר הוא בן אדם מאוד רגיש ואדיש אחרי החתונה היינו גרים לבד שנה וחצי ובחצי שנה האחרונה חזרנו לגור אצל ההורים שלי זאת דירה 4 חדרים אני ובעלי תופסים חדר ויש בבית סה"כ 8 נפשות בעלי מאוד מחובר לאחד מהאחים שלי שאחי כל הזמן מדרדר אותו לשטויות ומשחקים של ילדים בני 7 אני מוצאת את עצמי במצב כזה שאיך שבעלי חוזר הביתה מהעבודה הוא פשוט משחק בטלפון בלי סוף בחדר עם אחי קם מכין לעצמו אוכל אוכל עם אחי חוזר לשחק מתקלח ונכנס לישון ככה כל יום הייה לי איתו ריב פיצוץ אתמול לא שלטתי בעצמי בכלל בכלל הכל צף לי שאני מרגישה שאנחנו סתם ביחד אנחנו לא שכבנו מתחילת ההיריון שזה כבר 28 שבועות לא מתנשקים אין שום דבר מיני או רומנטי בנינו אני מרגישה שהוא סתם ידיד החלטתי אחרי הריב של אתמול שאני מעדכנת את אמא שלו במצב ושאני רוצה הפסקה של שבוע לפחות היום הוא בא הביתה לקח את הדברים שלו והלך לאמא שלו כמו שביקשתי אני כל היום בבית אין לי חשק לאכול או להתלבש יפה או לצאת כלום רק להיות במיטה בחדר שלי בשקט

קודם כל עצוב שזה מה שאת עוברת ואני ממש מבינה אותך! אבל תמיד תזכרי שיש תקופות שבר בחיים וזה זמני! אני בטוחה שיש עוד דרכים שעדיין לא ניסיתם על מנת להתגבר על הבעיה. לא יודעת אם את אישה מאמינה אבל שיעורי תורה של הרב יגאל כהן יכולים לעזור המון במצבכם כדאי שגם את וגם הוא תצפו בסרטונים של הרב אני בטוחה שזה ישפיע לטובה! בהצלחה

ועוד משהו שרצוי לי לציין עדיף לפעם הבאה לא לערב הורים וברור לי שזה לא פשוט אבל אין ספק שכשמערבים הורים אז כל גבולות הפרטיות של הזוגיות שלכם נפרצים ואין שום גורם הרתעה או בושה מההורים כי כביכול כבר חשפתם את הכביסה המלוכלכת בפניהם אז הבעל אוטומטית יזרוק כבר יותר פס כי הוא יגיד לעצמו כבר במילא ההורים יודעים ועשינו את הפאדיחה שלנו כבר אז אין טעם להתאמץ.. ולעומת זאת ברגע שהורים לא יודעים אז יש רצון יותר לעשות מאמץ על מנת להסתדר!

בת כמה את? וכמה זמן את עם בעלך?... למה אתם גרים אצל ההורים!? ...תקשיבי קודם כל אני חושבת זבשביל שלום בית צריכים לגור הרחק מההורים (ומניסיון) דבר שני תקשורת בונה מאמי התחתנת איתו לא סתם, אתם אוהבים ואני יודעת שקשה , אבל נישואים וזוגיות זו עבודה לכל דבר! אסור לך להתייאש...נכון שקשה להוציא מגבר שידבר ויפרוק ובגלל זה את צריכה לדעת שאולי הוא גם עובר משהו? אולי הוא מדחיק משהו?! ובמקום לקרב אותו את מרחיקה אותו ממך ומתי? בדיוק בזמן שאת הכי צריכה אותו אל תתני להריון ולהורמונים להרחיק בניכם להיפך אנחנו נשים וגם בהיריון צריכות להיות לביאות! אין מה לעשות

מסכימה עם נעמה

נעמה אני אישה מאמינה ומגיע מבית מסורתי בעלי ההיפך ממני אני רואה ומתחזקת והשיעורי תורה של הרב יגאל כהן וזה עושה לי טוב בעלי לא קשור לדת הוא מכבד את הבית ואותי אבל בקשר לדת לא מעבר ,אני בת 26 ועם בעלי 3 שנים נשואים שנתיים חזרנו לגור אצל ההורים כי הפסקתי לעבוד בתחילת ההיריון בגלל סיבה משפחתית לא שגרתית הוא המפרנס היחידי ולא התאפשר לשלם שכירות והוצאות אני מרגישה שאני פשוט לא מכירה את הבן אדם שאיתי ונכון אולי אני באמת מרחיקה אותו במקום לקרב אבל לא יודעת מה אפשר לעשות מעבר לזה מרגישה שאני מדברת עם הקיר שהוא הפך להיות ילדותי מדי שלא רוצה להתמודד עם שום דבר אני ממש לחוצה מהרגע שהילדה תגיע מה אז יקרה האם גם שם ארגיש לבד אני הגעתי למצב שלחדר לידה אני לא רוצה אותו איתי כי הוא פשוט לא עוזר לי בכלום ולהיפך יעשה לי רק יותר עצבים מצד שני זה גם הילדה שלו וחוויה שלו

תלכי איתו לבית קפה ותגידי לו שאת רוצה לדבר: ״מאמי אני רוצה שנדבר, איבדנו קצת זה את זו דווקא עכשיו דווקט בתקופה שאמורה להיות הכי יפה בחיים שלנו...גם אני מפחדת אבל אני מפחדת יותר שאתה לא משתף אותי במה עובר עליך.....״

זה מה שתגידי לו גברים צריך לדעת לדובב אחותי תלחמי תלחמי על הבעל שלך ועל השלום בית זה נישואים יש עליות וירידות ואני מאמינה שאין משהו שלא פוטרים בשיחות בדיבורים ובתקשורת, אבל תקשורת בונה, רק לכבד תזהרי להגיע לצד השני

מיתר אין ספק שגם אני מסכימה עם כל מילה ומילה שכתבת! אין ספק שמערכת נישואים זה משהו שצריך לעבוד בלי סוף ולא דבר פשוט אבל אל תתיאשי ותלחמי בשניים שלך כדי שיהיה טוב! את מכירה אותו הכי טוב שבעולם ויודעת בדיוק איך לפעול אז שימי את האגו,הכעס והעצבים בצד ותדברי איתו על נה שמפריע פנים מול פנים ולא בפוזות,עצבים ,טלפונים להורים וכו זה לא עובד ככה בנידואים זה רק יחמיר את המצב!