עוד קצת ואני נשבת אני קצת אחרי לידה, ומרגישה שאני לא מצליחה להבין, אני לא מבינה אם הוא עייף, או רעב, או עצבני. אני לא יודעת אם מה שאני עושה טוב לו. אני עייפה ומותשת. חשבתי באמת שאהייה אמא טובה ושאני מוכנה לזה, אבל אולי אני לא מספיק מוכנה? אני מאוהבת בו ובוכה כשאני חושבת שרע לו ואני דואגת לו הכי בעולם! לחזור אחורה אי אפשר עכשיו, אז איך מתמודדים עם זה? איך אני מתחילה לאהוב את האמהות? להשלים עם זה שלא תמיד אהייה מושלמת? להשלים עם העייפות שחשבתי שלא תהייה מכשול בשבילי אבל גורמת לי להיות עצבנית וחסרת סבלות? קראתי שכמה ימים אחרי הלידה מגיעים ימים של שבר ובכי וקושי.. אז אצלי זה לא היה וכל ההתחלה הייתה מושלמת באמת, אבל עכשיו זה תקף אותי בדילאיי

א כל...הכל בסדר זה טבעי אין תזמון למשבר הוא מגיע שהוא מגיע....לגבי העייפות זה משתפר ומתאזן...את אמא מקסימה ומשתדלת ואין דבר כזה אמא טובה יותר לכולם יש קשיים ואנחנו בני אדם....ואמהות מגיעה יד ביד עם רגשות אשם תמיד עד שהם מזדקנים....ואין הרבה אופציות בכי זה או רעב או גזים(לתת טיפות)או עייפות גרפעס תקוע...טיטול לא נקי.אחרי חיסון בהמשך שינים השנה הראשונה לא קלה אבל לכל גיל אפשר לפרט קשיים ואפשר לפרט מה כיף בו ולאט לאט עם הזמן האהבה לילד גדלה יותר והקושי מתגמד ומתאקלמים ומבינים תעניין ומתחילים לתקתק ופחות להתרגש מכל פיפס.הכל יהיה בסדר תחזיקי מעמד הכי חשוב העיקר שיש לך זכות להביא חיים ולחבוק תינוק בריא

תבקשי רגע שאמא/ סבתא/ בעל יחליפו אותך לכמה שעות. תעשי מקלחת טובה, תשני 2/3 שעות ותראי שהכל יותר ברור. ז

כתבת שאת קצת אחרי הלידה, וזה ההסבר לבעל. עם הזמן מתרגלים, מבינים, לומדים ומצליחים. קבלי ובקשי עזרה כמה שאפשר.

הכי מזדהה איתך בעולם! אני שבוע אחרי לידה , כל מה שתיארת זה מצבי כרגע. מתפללת לאלוהים שזה יעבור כבר.