דיכאון אחרי לידה גם לכן יוצא לחשוב על מה יהיה ביום שאחרי? יש לי עוד שלושה חודשים כדי להגיע לרגע המיוחל, עד עכשיו בכלל לא פחדתי, לא מהלידה ולא ממה שיהיה אחרי. מהלידה אני באמת לא מפחדת, אעבור כל דבר כדי להחזיק את הבת שלי. אבל אני נורא חוששת מה יהיה אחרי? איך אסתדר? אמא שלי נפטרה והיא לא כאן כדי לתמוך, המשפחה שלי גרה בעיר אחרת ולא תבוא לבקר לעיתים תכופות. בקיצור - חוששת! מפחדת להשתגע... כנראה שאקבע שיחות עם פסיכולוג כדי להתכונן לכל זה. סתם רציתי לשתף ולשמוע מכן איך אתן בנושא הזה?

בדיוק השבוע בעלי שאל אותי אם אני מפחדת מהלידה ועניתי שלא. אני לא הראשונה ולא האחרונה שתלד. אמרתי שאני מפחדת מהיום שאחרי כשכבר לא יהיו מבקרים ואצטרך להתמודד לבד בחופשת לידה עם תינוקת. פחד לגיטימי

אין לי כל חשש כלל. למדתי בחיים , לא לפחד ממשהו שעדיין לא קרה. . . והפתגם - אם נגיע לגשר - אז נחצה אותו. עד אז , אין לי טעם לדאוג. אין טעם לחשוש מבוא מועד. מאחלת לך שקט נפשי ובידיים מלאות. . ..

אני גם חוששת... אין לי ככ הרבה עזרה ועם תאומים בדרך אבל תמיד אני אומרת לעצמי שכולן עוברות את זה וזה גם משו שיהיה קשה בהתחלה וגם זה יעבור בסוף... צריך פשוט לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה בהצלחה לנו❤️

תמיד יש חששות , גם בלידה השנייה והשלישית. תמיד יש משהו חדש בחוויה. תקחי יום אחרי יום , אל תפחדי לעשות טעויות ... כמעט את כולן ניתן לתקן. מי לא טועה. אל תתביישי לבקש עזרה ... ולשחרר. לפעמים זה הכי קשה ... לשחרר. שתפי את בעלך ... ותני לו מרחב עשייה. ברגע שזה יחד... זה קל וזורם יותר. בהצלחה!!!

מבינה איתך... לפני הלידה הראשונה שלי גם חששתי מאוד ובאמת היה לא קל... כי לידה זה דבר מדהים ומתיש ביחד, התינוקת מהממת וגם בכיינית, את מאושרת וחלשה, צוחקת ובוכה (לא מעט... 😉), הבעל עוזר אבל הוא לא יכול להניק, מפחד לחתל/לרחוץ/להחזיק (כ"א ופחדיו...) ובסופו של דבר זה חודש משמח ומעיייייף כאחד... אבל, תזכרי כל הזמן שהקושי עובר מיום ליום, בעיקר אחרי החודש-חודשיים הראשונים ואת נשארת עם אוצר שאין כמוהו שהוא שלך!! הבכורה המדהימה שלי עכשיו בת 5.5, מי זוכר את הקושי של ההתחלה?... פשוט תביני ותכילי את עצמך עם כל הסבלנות שבעולם ותשנני לך שהקושי עובר ונשארת המתנה...