תינוקת בת חודש....פתאום היום ישנה המון התינוקת שלי בדכ לפי הספר כמה על 3 שעות לאכול. בדכ ערה בשעות אחהצ עד הערב. ככה לסירוגין אלו שעות הערות שלה. היום היא ישנה גם אחהצ עד שהערתי אותה לאחר יותר מ3 שעות שינה....(בדכ איני מעירה בכוח אבל עבר זמן רב)....וגם עכשיו היא פשוט ישנה....היתה ערה שעה שעתיים בערך וחזרה לישון להרבה זמן רצוף יותר מכרכיל. אני מודאגת קצת כי זה שינוי גדול (וגם פוחדת שתתעורר לגמרי באמצע הלילה ואני איתה).....יש לציין שבשעתיים שהיתה ערה התפתח ריב נוראי ביני לבין בעלי בסיומו נאלצתי לצאת עם הילדים בערב, לבוא לסבתא ולחזור עד יעבור זעם. אני מיוסרת שהילדים היו עדים לכך וחוששת מאד אולי זו הסיבה לשינה המרובה.....

אני ינסה להגיד לך מאיך שאני רואה את הסיפור דבר ראשון תינוקת בת חודשת קורא שהם לפעמים יושנים יותר בפרט שהימים מתחילים להיות יותר קר הקור עושה שישנו יותר טוב דבר שני שמתפתח ויכוח או ריב כגודל הריב אין צורך בלקחת את הילדים בפרט יולדת ולעזוב את הבית שבעלך יצא לכמה שעות ויחזור את לא צריכה להיות זאת שעושה את הצעד ולא הילדים ! לברוח זה אף פעם לא פתרון . שאת נמצאת בזמן רגוע תדברי איתו על החולשה שלך ההורמונים של אחרי לידה וזה הזמן שהוא צריך לוותר לך ולפנק אותך . בהצלחה

תודה ברכה... בעלי יודע את המצב. אבל כולו מלא תסכולים עלי ולא מהיום וכשזה מתפרץ זה פשוט נוראי. הוא חושב שאני ב"חופשת" לידה ושאני לא עושה כלום (מה שלא נכון) בייחוד שאני אחרי קיסרי שעדיין כואב לי מאד בימים מסוימים אחרי מאמץ לדוגמא. וכמה שאמרו לו הורמונים ומשכב לידה וכו' הוא לא סופר את זה אומר לי כמה אני נוראית , מגילה, מטורפת אם אני כועסת על משהו.......הוא פשוט לא הפסיק לקלל אותי ולהאשים אותי שאני מביאה אותו לאיבוד עשתונות וצעק עלי מתי אני כבר אלך מהבית שאני לא מסוגלת לעשות את זה....שאני עלוקה...אז הלכתי.....

החולשה או החוזקה, הטמטום או השפיות, ההסטריה או המציאות - הבנתי שאני עם שני ילדים קטנים בלי ממש אמצעים ללינת לילה (לול וכו') ואמא שלי הסבתא לא יכולה להלין אותנו בנוחות בעיקר מסיבות בריאותיות שלה ....ונכנס לי שחשוב שישנו. במיטות שלהם גם ככה חוו משהו מבלבל וקשה....וידיתי שיש משחק כדורגל ככה שהוא לא יהיה בסביבה ושיהיה שקט לחזור הביתה וככה עשיתי......אני לא יודעת איך נמשיך מפה ואיזה פצע יש בנפש לבן הגדול בעיקר

תקשיבי לי טוב זה ענין של תיסכול תנסי ללכת דרך עקיפין מה שהוא צריך ומה שכל גבר צריך זה לא לראות אותך עובדת כל היום זה דבר אחד לקבל את המינימום תשומת לב יש לך אופציה או לחיות בשלום ובשקט ואהבה או מלחמה שזה הכי טיפשי ולוקח מלא כוחות אז איך חיים ברוגע ומה הסוד הסוד הוא צומי כן ממש כמו ילדים קטנים הגברים רוצים צומי את תגידי לו מילים טובות איך שהוא עוזר לך ואיך שאת לא מצליחה בלעדיו ולנסות לעשות מה שאת כן יכולה בשבילי דברים קטנים פתאום תראי שהחב שלו נפתח אליך ושהוא אוהב אותך ומבין אותך בדרך של צעקות לא רק שהם אומרים דברים איומים הם גם אם אגו גברי והכל ביחד יוצר מצב שהילדים בבית ממש סובלים מה שבטוח שבכזה מצב את מתעסקת אם הילדים ואפילו לא עונה לו משכיבה והכל ברגוע שלך גם אם זה כלול בכמה טיפות רסקיו להרגע העיקר שהילדים ילכו לישון מפסוטים

לגביי התינוקות... יש ימים כאלו הכל בסדר! יהיו ימים שתישן פחות, כנל לגביי אוכל.. ימים שתדרוש יותר וכאלו פחות. הכל תקין זה קורה.. במיוחד בקפיצות כאלו- בדרכ אחרי 7 ימים מהלידה, אחרי שלושה שבועות, 3 חודשים, 6 חודשים, 9 ואפילו בגיל שנה

אוי מתוקה, נשמע ערב קשה מאד. לגבי בעלך, אין לי הרבה עצות, מה שברור שאת אחרי לידה, נסי לדבר איתו ביחידות, להסביר שאם אתם צריכים כרגע קצת ספייס, שאת מבקשת שהוא ילך. ושיחזור אחר כך ותמצאו זמן לדבר רק שניכם, לא בשיא הכעס. לגבי התינוקת, האם יש חום? האם אפטית? האם מתנהגת שונה מלבד השינה המרובה? על פניו, שינה מרובה לא הייתה מדאיגה אותי, יש קפיצות גדילה, ולפעמים זקוקים לזה. אבל יש גם אינסטינקט של אמא, אז אם משהו מרגיש לך לא בסדר, לכי איתה לרופא. בקשי הרבה עזרה מהמשפחה כרגע. מקווה שהדברים יסתדרו לכם. שולחת חיבוק גדול.