דיכאון הריון? יש כזה דבר? ההריון הזה הגיע אחרי טיפולים קשים והמון דמעות, בדם וביזע מה שנקרא. יש בי המון כעס כלפי בעלי על שהייתי צריכה לעבור את הדרך הזו כאשר אצלי הכל תקין. חיי הנישואין שלנו טובים, הוא תומך ומפרגן אבל אני עושה המון טעויות ולרוב הוא לא מציב לי גבולות ופשוט מניח לי לטעות בידיעה שאני אתמרמר על זה אחר כך. עברנו לגור בעיר של ההורים שלו כי לא משלמים כאן מיסים וגם כי הוא רצה להיות קרוב להורים שלו. שכרנו את הדירה הזו בלחץ כי היינו צריכים לפנות את הדירה הקודמת כיוון שבעלת הבית לא מוכנה שיהיו ילדים בדירה שלה וכבר אז ראו שאני בהריון. עכשיו אני מתחרטת כל המעבר. הדירה בדרום, השבוע הייתה אזעקה בעיר הסמוכה אלינו, לנו אין ממ"ד והאופציה היחידה זה ללכת להורים שלו והאמת שלא בא לי. התארחנו אצלם כשבועיים בין המעבר מהבית הקודם לנוכחי והם פשוט נתנו תחושה שאנחנו נטל עליהם. לא רק שאין ממ"ד, גם יש 20 מדרגות ולי כבר קשה לעלות אותן (אוטוטו חודש 6. מה יהיה בהמשך? מה יהיה אחרי שאלד? עשיתי צעד מתוך פזיזות ועכשיו אני אוכלת את הלב. אנחנו רבים המון, אני בוכה המון, מרגישה בודדה, רחוקה מהמשפחה שלי, אין לי חברות, אין לי עם מי לדבר ואני באמת מרגישה שחוץ ממנו לאף אחד לא אכפת ממני. בכל פעם שאנחנו נוסעים לעיר הקודמת (איפה שגרנו עד לא מזמן), אני מרגישה כמו אסיר שברח מהכלא. פשוט רע לי פה! מצד שני, בבטן שלי מתפתחים חיי אדם. איך אביא לעולם ילד שההורים שלו לא מסתדרים?

חיבוק אחד גדוללללל, אהובה ! תנסי להתמקד ולראות רק דברים טובים בכל הסיטואציה החדשה הזו. את תראי שלאט לאט הדברים מסתדרים !

את לא יכולה להאשים אותו, את צריכה לקבל החלטות שיותר כובד ראש.. הוא לא אמור להגיד לך- יהיחה לך קשה לייד ההורים שלי, זה רחוק, זה המון מדרגות.. את צריכה לחשוב על עצמך ולא לחכות שאנשים יחשבו עליך או לכעוס כי אנשים נותנים לך לטעות.. אני מבינה את הקושי כי אני גם נסעתי אחרי בעלי לעיר שרחקה 3 שעות מההורים והחברות, אבל זאת הייתה החלטה שאני קיבלתי ואני לא יכולה להאשים אותו בכך.. מצטערת שאני לא רק מעודדת אבל באמת שפעם הבאה לפני קבלת החלטה תעצרי רגע ותחשבי על עצמך, על איך לך יהייה טוב..