דכדוך? הורמונים? מוצאת את עצמי שבוע אחרי לידה מדוכדכת. יש בי צביטה של געגוע של החמצה שההריון הסתיים , שלא נהנתי מזה מספיק. מזה שנגמרו הפינוקים של אל תרימי ואל תתאמצי... והקטע שחיכיתי שיגמר ההריון כי היה קשה. ויש לי בידיים בובה מהממת.. ובכל זאת, מרגישה עצובה מאד.. ומתבאסת שאיך עבר כבר שבוע, וכל הטררם מסביב שהייתי בבית חולים וכולם סביבי ומפנקים. וזהו. חזרה לשגרה , לעבודות לבית ולחופשת לידה שתעוף ואז עבודה... ממש עצובה.. הגיוני להתגעגע להריון? לתנועות? זה קרה לפני שבוע.. איך קורה שהתנועות שלה חסרות לי? שבא לי לחזור אחורנית? לנצל יותר את התקופה הזהו.? זאת רק אני? אוף שיעבור רק. זה מרגיש זוועה

ברור שהגיוני לכן כל הפוסטים של "דייי הזמן לא זז" זוכים לתגובה של "לאיפה אתן ממהרות" ממני.. אבל המשבר הזה עובר וההריון ישאר כזכרון מתוק ולא כמו משהו שצובט את הלב מרוב געגוע

תודה לך.. פתאום מוצאת את עצמי מלקה את עצמי שלא נהנתי מספיק מההריון והפחד שךי עכשו שארגיש החמצה שהילדה תגדל מהר מידי . יש משהו כיפי בתקופה הזו של חופשת לידה ופיצית קטנה.. וזה שכולם דאגו לי? יעבור לי הרצון להיות שוב במרכז העניינים? קשה להיות אישה אחרי לידה

אחרי לידה בלי קשר יש מערבולת של רגשות מזה שכל ההורמונים צונחים.. הכל טבעי, אני הייתי בוכה שעות ולרוב מהתרגשות וחרדות ואושר ולחץ וכל סיבה שהיא 😅

טבעי טבעי טבעי!!! תרגישי בנוח הכל בסדר מה שאת מרגישה זה בסדר וטבעי תני לרגשות שלך לקבל מקום אצלך תתגעגעי ותהני מהקומה שעדיין שלך.. הכל עובר וגם אם לא תמיד יש טיפול

תודה לכן