שבוע אחרי לידה דיכאון שבוע אחרי לידה. חזרנו מבית חולים והיה לי הלילה השה ביותר בחיים שלי נראה לח וזה רק הראשון. לא הפסקתי לבכות ואני יודעת שיש הורמונים. פשוט בחיים שלי לא הרגשתי ככה. כובד האחריות הזאת. בעלי אומר שאני קשה עם עצמי ומגזימה כי רק חזרנו מבית חולים ואנחנו עוברים שינוי מטורף. הוא צודק אבל מרגישה שלא מצליחה להתרכז בכלום. מכל פיפס שלה אני קופצת. לא מצליחה להניק כי היא מסרבת. אפילו פטמת סיליקון שמתי ולא עובד. נמאס לי לשאוב כל היום! בסהכ שבוע מאז הלידה ואני מרגישה שחרב עלי עולמי. כל כך אוהבת אותה כשמחזיקה אותה אבל היא מתישה אותי! מדמיינת את החיים עכשיו כאישה מוזנחת ובטח איך אוריד את ה15 קג שנשארתי איתם כשאני לא יכולה לאכול אוכל נורמלי. רק שטויות כי אין לי זמן להכין כלום. מרגישה שהבית לא מתפקד והכל נופל על בעלי. והגי גרוע שיש לי מחשבות של למה בכלל עשיתי את הילדה הזאת? ומה היה רע לי בחיים עד עכשיו? איך נשים אחרות מתמודדות עם העול הזה? זו רק אני שלא יכולה לעשות את זה? כולן מבסטויות אחרי הלידה ורק אני בדיכאון וחרדות להישאר איתה לבד? בבקשה ספרו לי על החוויות שלכם אחרי לידה ראשונה. האם גם לכן היו מחשבות קשות כאלה?

קודם כל זה נורמלי לחלוטין התחושות שלך. אבל את צריכה להבין שלאט לאט את תצליחי לעשות סדר יום שיהיה לך אפשרות לעצמך וגם לבית וגם לילדה. נכון זה עכשיו לא כמו פעם שיש חופש ישנים מתיי שבא יוצאים מתי שבא זה אחרת. ואת יודעת מה אני יכולה להגיד לך שילד אחד זה לא כזה קשה. באמת עם יד על הלב! אני בילדה השניה בכיתי עוד בבית חולים והרגשתי שזהו עכשיו אני נעולה. אבל זה לא ככה נכון טיפה קשה יותר טיפה לא נח כמו שאת רגילה אבל תחשבי גם שזה זמני הם גדלים כ''כ מהר שאת לא מבינה. הילדה שלי כבר אוטוטו בת חמש ואני עדיין לא מבינה מתיי כל זה הספיק להיות... ההריון הזה שאני נמצאת בו בא לא הכי לא במכוון.. עם התקן ניכנסתי להריון ואני בשום פנים ואופן לא מוכנה להרוג אותה ולהפיל למרות שאני יודעת שאני לא כ''כ יודעת איך אני הולכת עכשיו להיתמודד עם 3 ילדות אני מבינה בתוך תוכי שהן קטנות עכשיו אבל זה עף והן יהיו בחורות והחברות הכי טובות שלי ואני שרופה עלייהן כמו לא יודעת מה! קחי לעצמך זמן לפחות שעה ביום שימי את הילדה עם הבעל ותתני לעצמך זמן לנוח להירגע או אפילו לצאת לשעתיים שלוש . אל תלחצי פשוט הכל פתאום ביום אחד משתנה וטיבעי לחלוטין החששות והתחושות שלך. כולנו עברנו את זה ויהיו עוד הרבה נשים שיעברו את זה. תחייכי ותביני איזה אוצר יש לך בידיים איזה מלאך קטן שכול כולו נתון לעזרה לאהבה שלך אם לא את היא לא יכולה להיות! את המשענת שלה את הכתף שלה את כל מה שהיא מכירה וצריכה ורוצה. מאחלת לך רק נחת ממנה וחיבוק ענק

דוראל איזו תגובה מרגשת!

דוראל תודה! זה מהמם מה שכתבת. ממש תודה! זה מאוד מחזק!

קודם כל מזל טוב!!! תדעי שלפני הכל לפני החוסר שינה, והאחריות והעול והמוזנחות. מה ששולט במצב זה ההורמונים גם אם היה לך צבא משרתים והיית חתיכה היית בוכה בלי סוף כי ככה זה אחרי לידה זה לגיטימי כולן בוכות את תראי שתוך שבועיים מהיום את בן אדם אחר בינתיים תיעזרי כמה שאת יכולה תנוחי הרבה ואל תילחמי בשום דבר שום דבר לא שווה ביאוס עמוק אפילו לא הנקה.. תביאי לה בקבוק לפני השינה (תמח, לא שאוב) שיהיו לך 3/4 שעות שינה רצופות וממילא יהיה יותר חלב והיא תהיה יותר רגועה תוך כמה שבועות היא כבר תעשה לך לילה של 6 שעות זה עניין של סבלנות ורוגע הכח יהיה בסדר יקירה לנשום עמוק כולן עוברות את זה😍

אנונימית מבינה אותך מאוד...בלידה ראשונה חזרתי הביתה מוצפת אצלי זה היה יותר הלם מאיך שעברה הלידה(ניתוח לא קל) ההחלמה היתה קשה ולא הצלחתי עם ההנקה המשפחה כולה היתה חונקת בביקורים (נכדה ראשונה מ2 צדדים)....לא ידעתי מה לעשות עם עצמי והתחושות בעלי לא הבין בזמנו את הקשיים שלי כך שגם תמיכה ועידוד פחות היו ולפעמים אפילו ריבים קשים שנוספו בשל חוסר התקשורת עברנו את זה והגיעו תאומים מדהימים הפעם אני הייתי יותר מוכנה ובעניינים והוא לקח את זה קשה הבכיות הרבות של כל הקטנים בבית בית קטן וצפוף מבקרים שהיו חייבים לראות את ה"פלא"....שוב תקופה לא פשוטה אבל הכל חולף וצריך לבחור את הטוב ולראות אותו את רק בשבוע הראשון לכן זה ניראה אחרת כל שבוע שיעבור את תתאוששי ותתפסי פיקוד הכל יהפוך להרבה יותר פשוט❤

תעשי בחיפוש "שוקולדה בדכאון" גם אני הייתי שם... אומרת לך מנסיון שזה לגמרי עובר ההורמונים משגעים את השכל ומחפשים סיבות על מה לבכות ואחרי לידה קל למצוא את הסיבות האלה

אמא שלי תמיד אומרת שמקנאים ביולדת ולא מבינים שזה הזמן הכי הכי קשה פיזית אבל בעיקר ריגשית והיא כל כך צודקת

⁦❤️⁩💋⁦❤️⁩💋

וואי תודה בנות! גם אצלנו נכדה ראשונה. ואיך שחזרנו הביתה מבית חולים בעלי הזמין את ההורים שלו והגיסים. הייתי עדיין בהיי מכל העניין גם כי היא היתה בתינוקיה בלילה אז ישנתי. ואז הלילה הראשון היא עשתה לי בית ספר על חוסר שינה. מוצאת את עצמי נרדמת איתה על הידיים בסלון כדי לא להעיר את בעלי. כשנראה שהיא ישנה כל כך חזק שמה בעריסה וזהו שוב בכי!

היי אהובה המצב שלי היה בדיוק כמו שלך!! הייתי 3 שבועות אחרי לידה עסוקה רק בלבכות ומחשבות טורדניות הציפו לי את המח..אפילו דברים יותר קשים ממה שכתבת!!! הייתי גמורה סמרטוט ריצפה ..אמרו לי שיעבור ולא האמנתי כי הכל היה נראה כל כך שחור!!!אבל אנשים צדקו...זה באמת עבר לבד עם הזמן..יום אחד לאחר כ 3 שבועות או אפילו 4 קמתי אחרת וזה נעלם..תתעודדי כי זה עובר!! ההורמונים הם חיה מפלצתית וכשהם עוברים הכל הופך לטוב יותר. גם כשהילדה גדלה נהיה הרבה יותר כיף כי יש עם מי לתקשר ולפטפט ומקבלים חיוכים ומלמולים...הילדה שלי בת 3 וחצי חודשים והשוני שנוצר בתקופה ככ קצרה פשוט אדירררר

הייתה ככ קטנה והיה קשהההה

ואיזה קסם אחרי 3 חודשים ממש בן אדם שאפשר לשחק איתה ולהנותתתתת !! פתאום יש תמורה להכל

יושבים איתה אני ובעלי בערב משחקים איתהה מצחיקים אותה מטיילים איתה..עם הזמן הכל אבל הכל נהפך ליותר פשוט וכיף!!! תזכרי שהזמן משחק תפקיד מכריע

את מוזמנת לדבר איתי לשלוח הודעה אני אעודד אותך כל פעם!!!! וכל מה שיש לך לשאול תמיד באהבה גדולה 0504342378..מחכה להודעהה :)

דניאל הייתי עדינה במה שכתבתי. עברו לי מחשבות יותר קשות.

וואי תודה ממש! 😍

יאללה תשלחי הודעה בואי נדבר על זה :))))

דניאל איזה מהממת היא!!!! תהני ממנה רק נחת💖

תודה רעותתת😘😘

אני בדיוק באותו מצב כמוך אבל אני רוצה שתדעי

שמצב משתפר עם הזמן. אני כבר שבועיים וחצי מלידה וכול יום את צוברת ניסיון וביטחון ונכנסת לשגרה...כול יום יהי לל יותר קל. לגבי דיכאון ומחשבות למה עשית את זה לעצמך אני בטוחה שכולם עוברות את זה פשוט לא כול אחד יכולה להגיד את זה בקול...

מזל טוב בובה! קודם כל הכל מתחיל בשינה ואוכל ונגמר בזה. תשתדלי לבקש עזרה, זה באמת קשה. אני גם אחרי לידה ראשונה והיה לי המון עזרה ובקושי הרגשתי. היו קמים איתי בלילות, ומלמדים אותי להרדים אותה ולשחק איתה. הכל בסדר ההורמונים חוגגים! תנסי לישון קצת ואחרי זה הכל יהיה טוב

איזה פוסט ! אני עכשיו בוכהההה, אני עוד יומיים שבוע 38, מתה מפחד מהלידה ומתה גם להישאר איתה לבד. אני לא יודעת איך להתמודד עם בכי, אני מפחדת מכל דבר, מפחדת שלא אהיה סבלנית ....ומחשבות אלו כבר מכניסות אותי לחרדה... התגובות של הבנות מעודדות ממש אבל. תודה 💚