אמונות תפלות אני בחודש תשיעי .. וזהו סף העצבים שלי הגיע לשיא. אני לא מסוגלת להתמודד עם כל "הטיפשות" של האמונות תפלות כי זה מה שזה בעיני. חמתי, אמא שלי , סבתא שלי וכל המבוגרות בעבודה.. כל אחד דואג להעיר- אל תכבסי את הבגדים, אל תעשי ככה ואל תעשי ככה... הבטחתי להביא לך עוגה את לא תלדי עד שאביא לך.. אז מחר אני חייבת. לא ביקשתי עצותת תניחו לי... מה קורה עם אנשים??? ולמה אין לי טיפת סבלנות. אני ישר מתפרצת .. למי יש עצה איך להירגע ולהצליח לענות בסבלנות?