חדר לידה אני קצת חוששת מהלידה, אני רוצה שרק בעלי יהיה איתי. מפחדת שהמשפחה תרצה להיכנס גם. איך זה בדרך כלל קורה? המשפחה מחכה בחוץ בזמן הלידה? ומתי הם הן נכנסים, ישר אחרי הלידה? אוף אני מעדיפה את הפרטיות שלי, ולא נעים לי שאצטרך לגרש אותם. זה לגיטימי לספר להם רק אחרי שהלידה מסתיימת?

לגיטימי בהחלט

אני אמרתי לאמאשלי ובעלי... ושילדתי הם סיפרו...

ותרגישי בנוח זה ממש טבעי להרגיש ככה

באסף הרופא יש דלת שאפשר להיכנס אליה רק עם מפתח מגנטי כל עוד לא תפתחו אף אחד לא יוכל להיכנס.

מלחיצה אותי המחשבה שהם יחכו בחוץ. זה גורם לי להרגיש לא נוח. מצד שני זה קצת מוזר לספר רק אחרי שהלידה מסתיימת לא? ואם גם אחרי הלידה ארצה לנוח לבד? אוף זה לא נעים.

לדעתי לגיטימי מאד לומר למשפחה שאת בלידה ובבקשה שלא יבואו. וביקורים להודיע מראש.. שממילא יש שעות ביקור במחלקה אי אפשר כל הזמן להיכנס

ממש מבינה אותך, תכיני אותם מראש, או שאל תגידי כשאת הולכת ללדת. אחרי הלידה, תני רק לבעלך לדבר בטלפון, ולהגיד שזה עוד לא זמן מתאים לבוא, שאת מתאוששת.

אני גם לא רוצה שיבואו יום אחרי... אני רוצה לפחות שבוע שקט... אבל נראה איך זה יהיה. נראה לי שאגיד לגיסות שלי מראש. אבל לחמותי אאפשר להגיע יום אחרי

תקשיבי אני מה זה מבינה אותך , ברור שזה הבחירה שלך אבל ברור גם שלא נעים לך. אצלי יצאה ממש טוב חמותי ואמא שלי בחו"ל אז וחוזרת לפני תאריך המשוער אבל עושים לי זירוז ולא אמרתי להם כי לא רוצה שהבטלו כרטיסים

הריון שני- בהלל יפה גם הנוהל הוא 2 מלווים בחדר לידה אבל השאלה על איזה צוות את נופלת כי אצלי היו ארבע אנשים בחדר לידה כולל חמותי!! רציתי להרוג מישהו סיוטט חחח

פשוט אומרים למשפחה לא להיכנס - ככה פשוט.. לא מבינה את ההיסטריה מ-''מה המשפחה תגיד..'' סירייסלי?! זה באמת אכפת לך כיולדת?! שיעלבו, שיבכו, שיעשו פרצופים, למי איכפת בכלל במצב כזה?! יש איזה ''חוק'' שאומר שכל המשפחה צריכה לראות את האיברים הכי פרטיים ומוצנעים שלך בזמן הלידה? מה זה השטויות האלה.... פשוט תגידי שאת לא מעוניינת שיכנסו. בלידה השניה שלי חמותי רצתה להיכנס - הייתי רק עם בעלי. הפקידה במיון יולדות באה ושאלה אותנו אם אפשר להכניס את הסבתא - ואמרתי שלא וזה ממש לא מתאים, כמובן שגם בעלי הסכים איתי והוא יצא ואמר לה שהיא לא נכנסת (זה כבר היה אחרי הלידה, היא פשוט צצה והפתיעה אותנו, זה היה ב11 בלילה..)

לא אמרו כלום!! ואני עם צירים של החיים מתה שיעופו לי מהפנים ופשוט לא היה לי נעים.. בסוף הצלחתי לשכנע אותם ללכת הביתה..