חודש אחרי לידה ועדיין לא כל כך מעכלת את זה שאני אמא! דמיינתי את זה אחרת... דמיינתי את זה שכל רגע הוא מאושר בטירוף והכל פרפרים ופרחים ועולם וורוד ואני מרגישה שהשגרה הזו של אוכל לישון גזים צרחות ומקלחת לא נותנת לי לרגע להנות מהקטנה שלי הכל מרגיש לי טכני כזה כאילו אני עובדת באיזה עבודה חדשה אני מכורה אליה ואוהבת אותה שאין לתאר.. שלא תבינו לא נכון.. מתגעגעת אליה כשאני רק קופצת לסידור קטן של שעה בלעדיה.. אבל אני כל הזמן אוכלת סרטים אם היא בכלל מזהה אותי ובאמת מרגישה אם היא בידיים של אמא או של אדם אחר... הורג אותי הרגעים של החוסר אונים כשהיא בוכה ואין לי איך לעזור לה חוץ מלחבק ולעטוף... גם במהלך ההאכלות שצריכות להיות הכי רגועות ונינוחות ורגעים שמתחברים ומיישירים מבט..היא לא רגועה בכלל ומותחת רגליים ופולטת (צריכה לחזור לרופאה לאבחן ריפלוקס) ובנוסף כל החודש הזה בעלי היה איתי בבית וטיפלנו והסתגלנו ביחד וביום ראשון הוא חוזר לעבודה ואני מלאה בחששות איך אסתדר לבד פרקתי...

אני גם בהריון ראשון ובטוח שמה שאני חושבת שיהיה יהיה שונה בתכלית מהמציאות.. לא הכל וורוד ובטוח שיהיה ממש קשה והכל טכני כי זה עוד חדש לך ואת מנסה לעשות הכל לפי הספר.. מקווה שיזרום לך יותר בהמשך שתאבחנו מה יש לה ותהני ממנה כמה שיותר..

אני מקווה שאולי ההתמודדות איתה לבד יותר תחבר אותנו ונלמד אחת את השניה גם ברגעים הקשים כי כרגע זה מתחלק בייני לבין בעלי ובחלק מהרגעים הקשים הוא לוקח אותה ומרגיע אותה.. ואני מהצד גם שמחה שהיא נרגעה וגם קצת צובט לי שאני לא הצלחתי להרגיע...😢

נרגשת קראתי את התגובה שלך כמה פעמים... מחזק לקרוא את המילים האלה ולדעת שזה לגיטימי ואני לא לבד תודה 💕

אני בהריון ראשון ואני חושבת שזה מאוד טבעי מה שאת מתארת את לומדת להכיר את הילדה שלך למרות שהיא גדלה בתוכך... ואמהות זה לא דבר שנולדים איתו ובחודשים הראשונים יש את הקושי של הגזים תתני לזה זמן ואל תשפטי את עצמך זה הכי חשוב תקבלי את התהליך שההתאהבות והלמידה באהבה והבנה שזה לוקח זמן ❤

חוץ מזה תרשי לי לחזק אותך על השיתוף בתחושות האלה למען אותן אמהות שגם מרגישות ככה אני חושבת שככול השיח יהיה יותר פתוח גם בתחושות כאלה תחושות האשמה והכישלון שנובעות משיפוט עצמי יפחתו

נסיכה זה הכי נורמלי בעולם! גם אני הייתי בתחושות שלך.. ידעתי שיהיה קשה אבל לא חשבתי שככה קשה, וידעתי שאהיה עייפה אבל לא חשבתי שעד כדי כך.. אבל זה הגיל שאין לנו כל כך הרבה איך לעזור והעזרה הכי טובה שאפשר לתת לה זה חום אהבה ורוגע ממך. בע"ה עוד טיפונת היא תתחיל לחייך אלייך ותקבלי ממנה פידבקים על כל מה שאת נותנת לה ואלו יהיו הרגעים הכי מאושרים בחייך. בכל חיוך תעופי לשמיים. אצלי התחילה לחייך אליי בגיל חודש וחצי ואז התחלתי לראות את האור. תיהי רגועה הכל בסדר, כזו היא ההתחלה. את נשמעת אמא מדהימה ואני בטוחה שהיא זכתה. מזל טוב נסיכה והמון בהצלחה😘