סיפור הלידה שלי ❤️ במהלך ההריון בבדיקה של העקכת משקל בשבוע 31 הועלה חשש לעובר גדול, בנוסף הייתה לי העמסה לא תקינה של 50 ובהעמסה של 100 ערך אחד מעל 200 כך שהייתי חשודה לסכרת הריונית ונתבקשתי לעשות מ...

הריון ולידה

2018-08-08 23:30:50

סיפור הלידה שלי

במהלך ההריון בבדיקה של העקכת משקל בשבוע 31 הועלה חשש לעובר גדול, בנוסף הייתה לי העמסה לא תקינה של 50 ובהעמסה של 100 ערך אחד מעל 200 כך שהייתי חשודה לסכרת הריונית ונתבקשתי לעשות מעקבי סוכר בבית ולשמור דיאטה שלה בסוכר, כך עשיתי והסוכרים בכל המעקבים היו תקינים בנוסף גם המשכתי מעקב במרפאת הריון בסיכון בעקבות החשד לסכרת והעובר הגדול. לקראת שבוע 38 הערכת משקל הייתה 3600 ( יש לציין שאני ובעלי גבוהים, בעלי 1.98 ואני 1.73) אז תמיד הייתה המחשבה שגם הגובה תורם למשקל. חשבתי על זירוז בשבוע 38 אבל בגלל שלא הגיע ל4 קילו הרופאה לא הסכימה ואמרה לנסות זירוז טבעי ולחזור לביקורת בשבוע 40 במידה ולא אלד. כך עשינו ניסיתי את כל הסוגים הטבעיים כולל רפלקסולוגיה ושמן קיק ושומדבר לא עבד. אז הגעתי לשבוע 40 וחזרתי לביקורת, בהערכת משקל העובר כבר הגיע ל4300 באולטרסאונד ובהערכה ידנית הרופאה אמרה 3900-4 קילו, בנוסף ציינה את עניין הגובה ואת העובדה שהיא מדדה רגליים ארוכות ויש מצב שזה תורם להערכה הגדולה שיצאה לה. היא הציעה לי זירוז עם פרופס או ניתוח קיסרי, יחד עם זאת שהרגשתי ממנה שהכיוון הוא כן לנסות זירוז ושאני יכולה ומספיק גדולה כדי ללדת אותו בלי סיבוכים. כמובן שציינה בפניי את כל הסיבוכים שיכולים להיות בלידה וגינלית של תינוק גדול (יש לציין שאני אחות פגייה ומודעת לכל הסיכונים). אז חיכיתי יומיים, שתיתי שמן קיק שלא הזיז לי בכלום חוץ משלשולים מזעזעים כל הלילה, עשיתי מלא הליכות, יחסי מין וכלום לא עבד. אתמול בבוקר התייצבנו אני ובעלי במיון יולדות כשבפנינו עומדת ההחלטה להתחיל קודם בזירוז לפני שנלך לניתוח. אז בדק אותי רופא במיון, בהערכת משקל שלו התינוק שקל 3900-4 קילו. זה הרגיע אותי קצת והחלטתי ללכת לכיוון של הזירוז ומכיוון שהיו צירים במוניטור כל 10 דקות שיש לציין שלא הרגשתי אותם אבל הצוואר היה סגור ואחורי הוחלט על זירוז בלון. ההכנסה של הבלון מאודדדד כאבה לי ומיד אחר כך הרגשתי עוד קצת אי נוחות בנרתיק אבל נסבל לגמרי, הועברתי למחלקת יולדות ונאמר לי שבמידה והבלון לא יצא לבד אז אחרי 24 שעות יוציאו אותו ויכניסו אותי לחדר לידה לפיטוצין. כל הערב סחבתי עם צירים לא סדירים חלק מאוד כואבים וחלק פחות, עשיתי הליכות הלוך חזור במחלקה וקיוויתי שהבלון יצא מתישו. לקראת 12 בלילה הרגשתי שהקטטר של הבלון שהודבק לי לקגל קצת משוחרר כשהוא אמור להיות הדוק אז ביקשתי שיהדקו אותו ושמחתי כי זה אומר שהוא מתחיל קצת לצאת ויש התקדמות. בגלל הצירים הומלץ לי לעשות מקלחת עם מים חמים כדי להרגיע את הכאבים וכך עשיתי, אחרי המקלחת באמת כבר הרגשתי ממש מעולה ונכנסתי לישון, במהלך הלילה קמתי כל שעה כי הרגשתי לחץ לפיפי אבל בשירותים לא יצא כלום, אחרי 4 שעות שסבלתי כך והרגשתי שאני עומדת להתפוצץ פניתי לאחיות וביקשתי שיעזרו לי, הן פנו לרופאה שהגיע. עשתה אולטרסאונד ראתה שהשלפוחית מלאה והמליצה לשחרר קצת מים מהבלון כדי לשחרר לחץ, כך היה אבל כעבור שעה עדיין כלום לא זז והלחץ בשלפוחית גבר ואני כבר לא הצלחתי לעמוד בזה יותר וביקשתי שיוציאו לי את הבלון. מהרגע שהוציאו את הבלון נכנסתי לשירותים וזה היה הדבר הכי טוב שהרגשתי בחיים, שחרור לחץ מטורף פשוט אין דברים כאלה. השעה הייתה כבר 5:30 לפנות בוקר אז סוף סוף אחרי לילה של סבל הלכתי לישון וחיכיתי לסיבוב רופאים בבוקר לראות מה ההחלטה לגבי ההמשך. סביבות 8:00 הלכתי לחדר אוכל אכלתי ארוחת בוקר כשכל הזמן הזה אני חושבת על הלילה הנוראי שהיה לי ואם בכלל אני רוצה להמשיך לסבול או פשוט ללכת לניתוח ולסיים את זה, כשחזרת