חמתי םוגעת בי כל כך... לידה ראשונה ומרגישה שבשבילה אני מכונה לייצור נכדים ולא מעניינת מעבר לכך אני כל כך פגועה מחמתי.. זה משפט ששומעים כל כך הרבה אבל בחיים לא ץיארתי לעצמי שאחווה את מה שקורה איתה.. ממש הסתדרנו, ממש אבל... ומאז הלידה היא פשוט לא רואה אותי, מגיעה או לא רק אם זה מסתדר עם השנת צהריים שלה ועם הזמנים שלה, עושה לנו מצפון כשלא מסצדר לה, לא רוצה לבוא כשהבייבי ישנה (?!) אלא רוצה לחוות אותה (?!?!?!).. הסברנו לה שאין עדיין לוז של ערות.. שרוב היום היא ישנה (כאילו שהיא לא ילדה פעם .. לא ברור..).. היא לא רואה אותנו שאנחנו זקוקים להכלה, להבנה וחגמישות של הסביבה שלנו, היא רואה רק את עצמה והעיקר שהיא תראה את הנכדה ותרגיש סבתא.. בנוסך לכל התקופה המטורפת הזו אני מוצאת את עצמי בוכה המון בגלל זה, אני ובעלי רבים בגללה והיא יודעת את זה. הכי קשה לי זה שבעלי באמצע ולכן אני מתפשרת ומאפשרת שתגיע גם כשממש לא מתאים וגם אז היא לא מראה טיפת הערכה כלפי זה וממשיכה לעשות מצפון.. הייתה פעם שהזמנו אותה והיא איחרה ממש בגלל השנ"צ שלה (שאני בזמן הזה גםלא הלכתי לישון כי חיכיתי לה, למרות שחא ישנצי כל הלילה.... מילא...). היא גם לא הודיעה שמאחרת וגם יצאה מאוחר נורא ולכן חיזלשנו אותה. יום אחרי היא הגיעה כשהמשפחה שלי הייתה פה וישבה בפרצוף חמוץ, לא דיברה , גם לא איתם... זה היה ממש מביך ומעליב. . זו תחושה נוראית. היא אם חד הורית ולפני הלידה תמיד יזמתי שניפגש איתה ונהיה יחד. גרמתי לבעלי להיות הרבה יותר משפחתי (מבחינתו לבקר אותה פעם בחודש ואפילו חודשיים!).. ואני מרגישה שזה נשכח לי ועכשיו רואים בי מכשפה ולא מבינים מה לוקח לי כל כך הרבה זמן (חודש וחצי אחרי לידה, שכחתי לציין..) לציין שהיא אפילו פעם אחת לא שאלה איך אני ומה איתי. כשזרקתי לה עם דמעות בעיניים שאני לא מסוגלת עטד לדבר על הלידה שלי היא ענתה "אפילו לא עדכנתם אותי שילדת",(חצי שעה אחרי הלידה היא קיבלה הודעה , לא משנה..) והתעלמה מהדמעות שירדו לי באותו רגע וממה שאמרתי מה עושים? איך מתמודדים עם זה? אוף...

אוף חמות זה תמיד מסובך ומעצבן!!! גם חמותי נהיתה בלתי נסבלת מאז הלידה ויש הרבה קווים מקבילים.. הלוואי שהיה לי פתרון בשבילך.. האמת שמה שאני שומעת מהסביבה שהכי עובד זה להציב גבולות מאוד ברורים גם אם זה מוציא אתכם רעים בעיניה. אבל את חייבת את בעלך כדי שהוא זה שיעמוד מולה ולא את.. תתחילי בלהסביר לבעלך איך את מרגישה ומה עובר עלייך, נסי להעיר אותו לשינויים שחלו בה ותמשיכי משם

אני למדתי לבלוע רוק, ולהעביר......ואם יש משהו שממש מפריע לי- אומר אותו בנימוס ובכבוד אליה..

בעלי מסכים איתי אבל מבין אותה, מוכן לשחרר לה יותר וטוען שנצטרך להרגיל אותה כדי שנוכל להיעזר בה איתה כשנצטרך בייביסיטר.. לא אמרתי אבל היא הרבה צוחקת על זה שהיא תמרח חה לקים ותעשה כל מיני דברים גם אם לא נרשה לה, שזה גורם לי עוד יותר לא לסמוך עליה איתה אז בטח שלא להשאיר אותה לבד איתה! בעלי גם כמוני חושש מזה ומתכנן לעשות לה שיחה בנוגע לזה מבחינתי אם ז ה להשאיר אותה איתה לבד או שאצטרך לוותר על דברים אין לי התלבטות בכלל ואוותר על כל פעילות שהיא ואהיה איתה

אז שהיא לא תהיה הבייביסיטר...לא חסר נערות וכו'.. שונאת שלא מכבדים את הבקשות שלי!

ולהתחיל מריבות וזה? זה יכול להביא להפסד של כולם ובמיוחד לבעלי... אין דרך נעימה לעשות שהיא תדע את מקומה?

למה היחסים של חמה וכלה תמיד מסובכים כאלה?

אין להתחיל מריבות. לשמור על הקשר, לחייך תמיד ולנסות שיהיה הכי נעים לשוחח..כמה שאפשר. ולגבי בייביסיטר- תבחרו את מי שהכי נוח לכם..

הבייביסיטר בכלל לא מטריד אותי, זו הדרך של בעלי נראה חי לנסות לגרום לי להיפתח עם הבייבי אל אמא שלו

יואו אמנם לא ילדתי עדיין אבל אני ממש מזדהה עם התחושות שלך, זה תמצית הפחדים שלי, שהנוחות של החמים שלי תבוא לפני הנוחות שלנו או של התינוקת. כבר עכשיו שהם באים הם לא עוזרים, הם מצפים שישרתו אותם. ביקשנו מהם בשישי שעבר לקנות קצת אוכל ומצרכים בדרך כי לא הספקנו ובפועל קיבלנו קופסת חומוס אחלה (ששנינו לא אוכלים) ו 2 לחמניות וכשהם הגיעו ישר הסתכלו עלי (אישה בחודש תשיעי) ואמרו מה עם איזה קפה, קצת כיבוד !?!?!?! וזה לא שהזמנו אותם להתארח, להם היה חשוב לראות אותנו אז בעלי זרם. צריך לנשום וכמו שאמרת תעשי את זה בשביל בעלך כי זה חשוב לו ותנסי לא לריב על זה ולסנן דברים שהיא אומרת או עושה, היא סבתא שלה. כבר אמרו לי שאין מה לעשות וקשה מאוד להכריח את הסבא והסבתא לפעול לפי החוקים שלנו, כי הם לא רוצים להיות דמות מחנכת, גם ההורים שלי מאפשרים הרבה יותר לנכדים, הילדים יודעים לעשות את ההפרדה שאצל סבתא מותר טיפה יותר, אז אל תתרגשי. מה גם שהיא סתם מדברת בהתלהבות, שתגיעו ללק תתמודדי עם זה ואל תתעצבני מעכשיו.

פתרון טוב זה לגור רחוק.. יש פחות התנגשויות.. לי זה במקרה ככה שעברנו רחוק אבל טוב לי עם זה ממש!

היא נשמעת בן אדם אנוכי וקשה תנסי לחשוב מה ואיך מתאים לך בלי ציפיות ממנה היא סתומה ושנת הצהריים שלה חשובה לה אז סבבה שתבוא נניח בשש כשבעלך בבית ואז אם הקטנה ערה סבבה תהיו בסלון אם נרדמת כנסי איתה לישון ותסבירי שאת גמורה ובקושי ישנה תשאירי את בעלך לארח ןאם היא רןצה שתלך כמובן תתאמי מראש איתו כל הזמן תגידי שקשה לך גם אם היא תגיד שככה כולם או תרד עלייך תתעלמי תכיני את עצמך מראש שככה יהיה ואז לא תיפגעי ותזכרי שבעלך אוהב אותך ואת הורמונלית מאוד אז בפרופורציות מולו. עליה תזרמי ותשפכי הכל

אני חושבת שאת אישה טובה מאוד, טובה מדי, ובגלל זה חמתך מרשה לעצמה (לא בטוחה שאפילו במודע) לעשות מה שהיא רוצה. אני אישית לא הייתי פותחת על זה שיחה וגורמת לזה להשמע כאילו יש בעיה מבחינתך כי זה יכול להגרר לריבים (מניסיון). עצתי אלייך היא כאשר קורים דברים כאלה פשוט לענות בצורה יפה את מה שאת חושבת בלי לדפוק חשבון- היא ישנה צהריים? לומר לה בנימוס שאין שום בעיה אבל שתיקח בחשבון שאחרי השנ״צ שלה לא בטוח שעדיין הילד יהיה ער. לא עדכנת שילדת? תאמרי לה שלא היית בכלל במצב שלדבר ושתגיד תודה שעדכנת אותה הראשונה אחרי חצי שעה. לא רוצה להגיע שהיא ישנה? תגידי לה בצחוק עם קצת ציניות אז מתי את רוצה להגיע? כי את יודעת שבגיל הזה אין להם בכלל שינה מסודרת... גם תבחרי את הקרבות שלך, לענות לה על זה שהיא הולכת בעתיד לשים לק לילדה זה לא כזה חכם מעכשיו לפחות. אבל בגדול ככה לענות בלי כעס יותר מדי עד שהיא תבין את עמדתך בלי לפתוח מריבה...

אנשים שלא גורמים לך טוב לא צריכים להיות בקירבתך. ניקודה. לא משנה מי זה. את האמא. תינוקת תהיה מאושרת אם ורק אם את תהיי מאושרת. את כרגע במקום הראשון. את לא חייבת שום הסבר לאף אחד. גם אם היא לא הייתה מעצבנת (והיא ממש כן) עצם זה שנוחכות שלה גורמת לך להרגיש עצובה היא לא צריכה להיות לידך. היא צריכה להתאים את עצמה אלייך ולא הפוך. היא רוצה להיות סבתא שתתחיל בלכבד ולפנק אותך. אני יודעת שכולן פה ממליצות לענות בצורה יפה. נדמה לי שזה מה שאת עושה ועד עכשיו זה לא עזר.