חייבת לפרוק לא נרדמת מצטערת אבל אני חייבת חיזוקים אני גם ככה בכיינית והכי רגישה בעולם אז בכלל עם ההריון הזה אין לי יום בלי בכי... קשה לי הסיטואציה שאני נמצאת בה .. אני בת 22 נשואה טרייה ובחודש החמישי להריון בעלי קצין בקבע אז אני רואה אותו פעמים בשבוע , ובגלל ההריון עזבנו את היחידת דיור שההינו משכירים וחזרתי להורים שלי. לעניין , קשה לי ממש בבית.. יש לי אח בן 17 ואחות בת 15 , לאחי כמובן יש חדר לבד כי הוא ה"גבר " בבית ואני ואחותי שיש בינינו הפרש של 8 שנים ביחד בחדר . שבעלי בא מדי פעם היא עוברת לחדר של ההורים שלי ולא לחדר של ה"גבר" של הבית . אני בתור האחות הבכורה קיבלתי חינוך קשה ולא מפונק כמו שאחיי מקבלים וזה ממש מרגיש אותי ! ההורים שלי לא היו מסכימים לי לצאת עם חברות , תמיד היו מגדירים לי זמן לעד מתי אני יכולה להיות מחוץ לבית ורק בגיל 18 הכרתי אץ בעלי ורק אחרי שהם הכירו אותו הם "שיחררו אותי קצת" ולעומת זאת יש את אחי שעושה מה שבא לו תמיד אחי כל היום יושב בבית, מזמין חברים הופך תבית , נשר מהלימודים וחרא ילד בקיצר ונחשו מה ? אני זאת שמקבלת פרצופים ועצבים מההורים שלי שהם חוזרים מהעבודה לבית מבולגן . אני שרק רוצה להתפוצץ מההריון הזה אני כבר לא מתפקדת . אני יודעת שזה נשצע מוזר אבל כן אני מקנאה באחי מקנאה ביחס שהוא מקבל מאבא שלי , מקנאה בזה שלו מותר הכל ואני כל מה שעשיתי היה כדי לרצות את ההורים שלי ! התחתנתי בפאקינק גיל 21 כי ראיתי כצה הם שמחו מההצעת נישואין וכמה הם התרגשו ואיך הם התאכזבו שהם ראו שזה לא היה חלק מהשיקולים שלי בכלל לשנים הקרובות.. אחרי ההצעת נישואין גיליתי שאני בהריון , זו היתה תקופה שבדיוק השתחררתי מהצבא , ורציתי לגלות את עצמי , עם כל האהבה לבן זוג זה הרגיש לי מוקדם מדי אז דחינו את כל העניין .. עד ש נכנסתי להריון והחלטתי להפיל , אבא שלי נשבר מזה ופיתח אלי מין אנטי כזה , הוא תמיד היה אומר שכל מה שיש לי בראש זה החברים והבילויים שלי . ראיתי שהוא מתרחק מימני אז התחלתי לשקול לסגור תאריך לחתונה רק שאבא שלי יראה שזוגיות כן חשובה לי ואני לא ילדה של "בילויים" כמובן שבעלי התלהב מהעניין .. תוך שנייה סגרנו תאריך לעוד 7 חודש .. הינה חזר לאבא שלי המצב רוח כולו מבסוט מעיף עלי אהבה .. התחתנתי ונכנסתי שוב להריון (לא מתוכנן) ידעתי שכולם מצפים לנכד ראשון גם מהצד שלי וגם מהצד של בעלי והפלה לא באה בחשבון אחרי הדיכאון שנכנסתי מההפלה הקודמת...אז הכנתי את עצמי להיות אמא , אני לא אשקר לא קל לי בכלל ואני נופלת הרבה לדיכאון סתם בלי סיבה . אני פשוט בכיינית באופי שלי וקשה לי שכל מה שרציתי זה לרצות בין היתר את אבא שלי אבל אני ץמיד אהיה הילדה השנייה שלו ואחי שהוא סתם ילד שדואג רק לעצמו הוא החיים שלו . אוף אני לא יודעת למה אני מרגישה ככה , מה זה התסביך אב הזה ולמה אחי כזה מפונק שמגיע לו הכל ? !

נשמה יקרה! בהצלחה בהתמודדות! לעניות דעתי, לגור עם ההורים לא עושה טוב לזוגיות, רק במקרים שאין ברירה וזה לתקופה קצרה אז אפשר. אולי תנסו למצוא יחידת דיור שקרובה אליהם, כך שגם תהיה לך את התמיכה כשתצטרכי וגם את הפרטיות והחיים שלך ושל בעלך כשהוא חוזר מהצבא. אל תקחי ללב ואישי את מה שההורים שלך מעירים לך, עושה רושם ממה שכתבת שאת קשובה לבקשות שלהם ולכן הם מעירים לך ומבקשים ממך דברים. כן תכבדי אותם ותעריכי את הסכמתם לגור שם, אבל שוב תנסי לא להתרגש מהם. לגבי אחיך, זה גיל של טיפשעשרה, קשה לדבר איתם אבל אולי במילים נעימות ובחיוך תוכלי לגרום לו לעזור לך בבית כמו להרים דברים כבדים בגלל ההריון, כמו להשתדל להיות בשקט בלילה כדי שאת והתינוק תוכלו לישון טוב... תנסי לגייס אותו לטובתך... ושוב הכי טוב בעיני זה לגור מחוץ לבית... תתפללי לבורא עולם שיהיה לעזרך! בהצלחה!!

שולחת לך המון חיזוקים יקרה. תנסי לחשוב קדימה ולדמיין את העתיד. תהיה לכם אפשרות ותגורו לבד. תבנו את החיים שלכם ותגדלו את הילד שלכם בנחת בעה. יש הרבה משפחות שבן במשפחה הוא "אלוהים". קשה מאודדד להבין את זה! כנראה שאבא שלך לא ישתנה.. אז מה שנותר זה ללמוד לחיות עם זה ואיפה שאפשר ומתי שיתאפשר אולי טיפה להתרחק. ברגע שלא רואים את זה יום יום זה פחות יפריע ויהיה מורגש. מאחלת לך רק טוב אהובה ❤

בתור מישהו שחי את זה פעם. תשכירו דירה. אין על עצמאות. במיוחד בהריון. עזבי אטת ההורים. לכל דבר יש מחיר. אולי את חןסכת בשכירות אבל את משלמת על כל דבר אחר בזה כמו שאת רואה. שווה להשכיר ולעןף משם

אמן , תודה לכן בנות ! אתן לא מבינות כמה הקבוצה הזו מחזקת אותי ... אין לנו טעם להשכיר כי בעלי כלל לא נוכח ואני לא מסוגלת לעבוד ומתחרפנת לבד בבית , אנחנו בתהליך לקניית דירה ב"ה אמנם רחוק בעיר אחרת אבל לפחות משהו אז אני מקווה ללדת ולברוח מפה . מתחרפנת מהתחושת בדידות הזו שנהיתה לי בהריון , פתאום אני לא מספיק טובה לחברות שלי ובעלי רק עובד :/

יש יחידות בשכירות נמוכה. תזכרי שיש להחלטה שלך לגור אצל ההורים מחיר. אם החלטת להשאר אל תתלונני. מצטער על החוצפה... את לא בכלא את אדם חופשי שבוחר לחסוך כסף ולגור אצל ההורים בשביל לקנות בית. פרופורציות. לא טוב לך קומי צאי ותשכירי

יקרה ... נשמע מאוד לא פשוט כל מה שאת עוברת ועברץ מותק.. אל תנסי לרצות את הנורים הם לא ישתנו כנראה. תנסי לחשוב עלייך ועל טובתכם כמשפחה. לגור כשאני נשואה עם אחותי הקטנה באותו חדר? בחיי שלא הייתי עושה את זה לעצמי. נשמע סיוט.. תשבי עם הבן זוג ותחליטו מה עושים.. אתם עוד מעט הורים שיהיו אחראים על נשמה של ילד.. תתעוררו מהחלום עכשיו. איפה תהיי אחרי הלידה? עם תינוק בחדר של אחותך? לגור עם ההורים לא עושה טוב כשאת בזוגיות. אז מה אם הוא חוזר רק פעמיים בשבוע.. עוד כמה זמן זה ימשך? את צריכה את הפינה השקטה והפרטית שלך של הבן זוג ושל הילד. בעיני זה המפתח לפתרון של הכל. בהצלחה מאמי.. תהיי חזקה😚

בדיוק מה שהיא אמרה. את יכולה בסוף לשלם במחיר של גרושים או במחיר של ריב משפחתי. תזהרי

לא טוב לי בבית כי קשה לי לראות את אחי "מלאך" בפני כל הבית , אני אכולת קנאה שכל היום בוכה כמו הכבשה השחורה של הבית .. כואב לי שאני עשיתי הכלללל כדי שיהיה להורים שלי טוב והם עדיין מעדיפים את אחי על פני . יכול להיות שזו בעיה אצלי כבר , אבל אני יודעת שאני בגילו רק ניסיתי לרצות אותם ורק הורדתי מעצמי בשבילם אז למה הוא יותר טוב מימני ? לגבי דירה , השכרנו דירה עד עכשיו .. ההיתי יושבת ימים שלמים לבד בבית ומשתגעת עם ההורמונים , אז אמא שלי אמרה לי שאבוא אליה עד הלידה כדי ש"תפנק" אותי אבל זה לא בדיוק כך ...

תחזרי להשכיר. תכירי חברות חדשות במיוחד מפה שבהריון ויש לך איתם שפה ותצאו ביחד

קבוצות הריון בפייס. חברות זה דבר שמתחלף

וכמו שכתבתי אנחנו בתהליך של קניית דירה , הפינוי של הדירה רק בדצמבר ואני אמורה ללדת בע"ה באוקטובר

עדין שווה לצאת. לא הייתי מקריב את הנישואין שלי בשביל לחסוך עוד קצת

או את העובר תמשיכי ככה ויהיה לך סטרס זה לא טוב לעובר

אם את יכולה, גם אם זה כרוך במאמץ, לצאת מהבית. טוב שקניתם דירה, וזה קרוב, אבל אין סיבה לסבול עד אז. אני לא רואה פיתרון יותר טוב מזה.

מבינה מקרוב את הקושי שלך מול האחים האחרים. זה אכן סיוט!! גרתי ביחידה צמודה לאמא שלי במשך 3 שנים. הייתה לי פרטיות מלאה ועדיין הרגשתי לא טוב!! עברנו לישוב שקט. מצאנו דירה ב 2.200 לא כולל מיסים. והתחלנו לחיות את החיים שלנו!! נכון.. לא חוסכים. קשה מאוד בפרט שאני לא עובדת. אבל חיים את היום. מפתחים זוגיות. ועצמאות. בגלל שבעלך לא בבית יהיה לך קשה לבד אז לכי לגור באזור שאת מכירה בו חברות/משפחה קרובה רחוקה. זה יעזור לך

אנונימית יקרה, היה לי קצת קשה לקרוא את מה שכתבת. אל תעשי דברים כדי לרצות ולשמח אחרים. תעשי דברים בשביל עצמך כי את מאמינה בהם, כי את רוצה אותם, אל תתפשרי. אלה החיים שלך ולא של הוריך. לגבי המגורים שלך, אני חושבת שעצם השהות שלך בבית הוריך מתסכל אותך יותר. עדיף להיות לבד בבית משועממת מאשר אצל ההורים ולהתעצבן כל היום. אני הייתי עוזבת ליחידת דיור. כשתגורי שוב לבד התנאים לך ישתפרו. רחוק מהעין רחוק מהלב וטוב שכך. מאחלת לך המון הצלחה ותבצעי החלטות שטובות לך ולא לאחרים. ❤️😘🤗💓

וואי מאמי כזה מוכר תחיה תחיים שלך תתרחקי מהם לפעמים הכסף לא שווה תבריאות שלנו

לדעתי זה לא לעניין שתגרו שם כדרך קבע. אז מה אם בעלך איש קבע.. עדיין תצטרכו את הפינה שלכם. אם תגורי שם חודש אחרי הלידה בשביל עזרה מילא.. אבל לא לתמיד

מימי אני אמורה ללדת באוקטובר והדירה שקנינו מתפנה רק בדצמבר .. אז חזרתי להורים כדי לחסוך אץ הכמה חודשים האלה כי אנחנו לא יכולים לשלם גם משכנתא וגם שכירות.. ובנוסף ציפיתי מההורים שיעזרו לי בהריון ולאחר הלידה

הא אוקי. אז אין לך ברירה אלא לבלוע את הצפרדע כמו שאומרים... לפחות זה ההורים שלך וחמתך בסדר איתך. אז רצת ויכוחים עם האח זה חצי נחמה... תכניסי לתת מודע שלך שזו תקופה שתעבור אבל שתשתלם לכם מאוד