אוףףףף הלחץ כבר משפיע שבוע 40. עד כה הייתי אופטימית ורגועה ועם מצב רוח סבבה. נמאס לי מהלחץ של הסביבה שכולם (כמובן מדאגה) יושבים ומחכים שאני אלד ושולחים הודעות ודואגים והאלה שסתם חסרי טאקט שחושבים שכיף לי לדדות כמו בטטה ממקום למקום. העצבים שאני מקבלת מזה שלפני כמה ימים כולם אמרו לי "שלא תעזיייייי לעשות זירוז" ופתאום "תבקשי זירוז" והרופאים החסרי רגישות והלא מתואמים בינם לבין עצמם וזה פשוט מציף אותי. אין לי כח להלם של כולם "מה?! אין לך אפילו צירים?" לאאאאא אין לי ציריםםם ואין לי פתיחה ואין לי מחיקה ואין לי כלום ודי! ניסיתי עד עכשיו לעשות מזה בדיחה ולצחוק מהעניין אבל די. מרגישה שאני צריכה לתת דוח מצב לכל העולם בכל רגע נתון. ולהתעלם זאת לא אופציה גם המשפחה שלי וגם המשפחה של בעלי ריגשים ברמות קשות שלא מתאים בכלל להגיד להם לעזוב אותי. בשביל כמה ימים של שקט לא בא לי על שנה של פרצופים.

אל תדווחי איזה שבוע את. זה לא עניין של אף אחד.נטו שלך ושל בעלך.. גם לי היו אומרים "נו את ממש בשלה מתי את יולדת" והייתי מתרגזת ובוכה. אל תתיחסי ותגידי שהוא ירצה לצאת יצא ושזה עניינך הפרטי

פשוט תעני: אף תינוק לא נשאר בבטן לנצח... הוא יצא ואתם תדעו בע"ה... וזהווו...

גם לי עושים את המוות.. סופרים לי ימים ולילות... מנסה לשחרר אבל זה לא עובד.. מחכה בסבלנות כי אין ברירה

כאילו הם צריכים ללדת..מעצבנים😡 בסדר להתרגש אבל גם ככה אנחנו בלחץ.. איך אני רואה שאם אני סוחבת יותר מהמשוער כולם גם התקשרו וישלחו הודעות..