הריון ולידה
2025-02-20 18:50:08
אני ילדתי לפני חודשיים את בת שלי הבכורה ברוך השם. היא הייתה בפגייה לפני 3 שבועות השתחררנו.
עכשיו אני בחופשת לידה, ואנחנו גרים אצל חמותי מאז שאנחנו נשואים. כמה רבתי עם בעלי שנעבור, כמה אמרתי שקשה לי שלא טוב, הוא בשלו אומר יבוא זמן..
כבר 4 שנים הזמן עדיין לא הגיע.. עכשיו אני בחופשת לידה עם תינוקת שלי, אצל חמותי, והיא כל הזמן בבית.. היא לא אישה רעה.. פשוט קרצייה.. וגם לא כיף שאני לא לבד בבית עם בת שלי, ואני מאוד רוצה לעבור וכבר מהלידה אומרת לבעלי, וגם היום ושבוע שעבר אומרת לו שלא כיף לי ככה, אני רוצה את הבית שלי, אני רוצה את הפרטיות שלי. אפילו אם מישהו באה לבקר אותי היא ישר נלחצת מתחילה לסדר הכל ואני גם נלחצת ככה. או כשהתינוקת בוכה היא אורמת למה היא בוכה ואני גם נלחצת.. היום היא יצא לסופר ובדיוק הורים שלי הגיעו, והיה לי מה זה כיף שהיא לא הייתה בבית, כי הרגשתי לכמה שעות שאני גרה בנפרד ממנה, ואני אומרת את זה לבעלי והוא לא מבין.. אין לי כבר כוח אני מותשת.. אני אומרת אם אתה לא באה אז אני אעבור והוא אומר בבקשה את יכולה ללכת . . הוא אומר תהיי סבלנית והזמן יבוא. ואין לי כבר סבלנות, והוא גם לא מבין שזה מוריד לי מאוד ממנו כבר , שהוא לא סופר את הקושי שלי לגור אצל אמא שלו , כאילו לא אכפת לו....
תגובות
2025-02-20 18:58:22
ואוו מורכב ממש ואני הכי מבינה אותך
🙈
2025-02-20 19:03:10
נו ברור זה כמו לעזוב את הבית בגיל 18 ולגור לבד זה תחושה אחרת לגמרי
למרות שגם שהיום שאני נשואה ועם ילדים אמא שלי מתנחלת אצלי כל היום ורק מחפשת איפה להיתקע אז זה מובן מאוד
2025-02-20 19:06:55
תעשי לו שיחה ברוגע, תבהירי לו חד משמעית, שאת עוברת דירה כי את לא יכולה יותר, ואת אוהבת אותו ואת רוצה שזה יעשה ביחד מתוך תחושת אחראיות ושותפות כלפיך וכלפי הילדה.
תסבירי שוב שאת אוהבת אותו ומכבדת אבל את לא יכולה יותר וזה חד משמעי שאת עוברת
מעוניינת לקרוא את כל תוכן הנושא? לחצי כאן לפתיחת הנושא באפליקציה.