אני 4וחצי חודשים אחרי לידה, עדיין מתוסכלת עצובה לפעמים וכמובן עייפה. כשאני באה ואומרת לבעלי שאני רוצה שיקח את התינוק שיאכיל ירדים או שפשוט יקח אותו ממני (כי מצטערת אבל לפעמים אני נואשת להפסקה ממנו!) הוא מגיב כאילו בהלם שאני מדברת ככה כי מבחינתו אני הרי מטפלת בבן שלי, אז לא מובן לו למה העצבים והתסכול. למילותיו ״את מדברת עליו כאילו הוא האויב שלך או משהו״. והתגובות האלה שלו ככ מעליבות אותי כי זה גורם לי להרגיש כאילו התחושות שלי לא לגיטימיות ושאולי אני באמת לא בסדר ואמא רעה וזה גורם לי יותר להיסגר ולא לשתף אותו ברגשות שלי. אחות טיפת חלב אמרה שנראה כאילו אני סובלת מדיכאון לאחר לידה והפנתה אותי לרופא אבל אמרתי לה שאני עדיין לא יודעת אם אני מסוגלת לפתוח את התחושות שלי מול אדם זר, וכמובן שאמרה לי לשתף מישהו קרוב. עכשיו כשאני מקבלת תגובות כאלה מבעלי זה גורם לי עוד יותר לסתום את הפה ולהיסגר. לא יודעת הייתי חייבת לשתף. אם יש למישהי פה איזשהי תובנה, או משהו מעודד אשמח לשמוע❤️

יכול להיות שבעלך לא מודע לקושי שלך. תשתפי אותו במה שאת עוברת ומה שאת מרגישה. אל תשמרי את זה אצלך. תסבירי לו שאת צריכה יותר עזרה ותמיכה עם הילד, ובמקביל תגשי לקבלת עזרה אם את חושדת שאת בדיכאון. אל תתביישי, טיפול זה לטובתך ולטובת הילד. שיהיה לכם טוב הכי חשוב.

הקושי שלך מובן את מדברת כמו אמא שקשה לה ואין לה עזרה. לגיטימי שתרצי קצת הפסקה וזמן לעצמך. זה לא הופך אותך לאמא רעה ובמקום להעביר ביקורת שפשוט יעזור.

הקושי שלך מובן לחלוטין, אני חושבת שאין אמא שלא צריכה עזרה תסבירי לו שאת מאד אוהבת את התינוק הוא לא האויב שלך אבל את חייבת גם זמן לעצמך כדי להרגיש שוב בנאדם, ומכיוון שהוא אבא של התינוק הוא צריך להיות שותף בגידול, שייקח אותו לכמה שעות ואת תתאוששי בזמן הזה

מבינה אותך לגמרי התינוק שלי בן ארבעה חודשים,בעלי איתו רק שהוא שמח כל ההרדמות ,ההרגעה של הבכי נופל עליי (שזה הכי קשה) אני לא יכולה לסמוך עליו ולצאת לאיזה מקום או אפילו להתקלח בנחת הם חושבים שבגלל שאנחנו בחופשת לידה אז שקל לנו וכיף לנו בבית

אז העניין הוא שאני הייתי משתפת אותו במה שאני מרגישה בגלל זה זה ככ מעליב.. אחרי שאני משתפת אותך בדברים שגם ככה קשה לי לדבר עליהם אתה באותו רגע כביכול מבין ומקבל. ואז ברגע האמת שאני ״בהתקף״ נקרא לזה ככה, אז זה לא באמת מתקבל בהבנה.

אחות טיפת חלב לפעמים מבלבלת את המוח, גם אני הרגשתי כמוך איך שבעלי היה חוזר מהעבודה הייתי מביאה לו את הילדה. אנחנו כל היום בבית עם התינוק, זה לא פשוט בכלל

לגמרי לירון!! לגבי ההרדמות הוא תמיד מנסה להפיל עלי אבל אני מתעקשת איתו! לגבי הבכי הוא עדין מפיל אותו עלי🫠 או שכשבעלי חוזר לקראת הערב מהעבודה כולו באנרגיות וגעגועים לבייבי ומתלהב מכל דבר קטן שהוא עושה, ואז מתבאס ועושה לי מבטים שאני לא מתלהבת כמוהו מהתינוק. וואלה מצטערת שאני לא מתלהבת כמוך אני 24/7 איתו כבר ראיתי הכל הלוואי והייתי יכולה בכל פעם מחדש להתלהב כמוהו ולהיות באנרגיות, אבל אין אני עוד לא שם. וזה גם משהו שגורם לי להרגיש רע עם עצמי