אוףף מאיפה להתחיל, כתבתי מגילה ותוך כדי התקשרו אליי והכל נמחק. פוסט פריקה.. בעלי ואני מכירים כבר 3 שנים כמעט, מתוכם נשואים שנתיים, אחרי שבועיים של הכרות שמתי לב שמשהו לא ממש בסדר, הוא שיקר הרבה, היה חסר ביטחון, חסר אותנטיות, דפוס של מרצה כל הזמן, וזה היה לי ממש קשה כי אני פגועה ממערכות יחסים קודמות בקטע של אמון. נפרדתי ממנו כמה פעמים אבל הוא התחנן להזדמנות נוספת וכל פעם הרס אותה מחדש, כשהבנתי שמה שהוא זה על רקע טראומתי, הכלתי אותו יותר ואמרתי: אוקיי אני אעזור לו ואתמוך והוא ישתנה, הקטע זה שהוא תמיד משתנה שבוע שבועיים גג חודש וחוזר חלילה. הוא ממש לא יודע לקבל שום ביקורת באשר היא עד היום, כתוצאה מזה הוא נכנס למגננה, מאשים, מתרץ, גזלייטינג גם במחיר של פגיעה ברגשות שלי וויכוחים אינסופיים, הוא לא יודה רק לאחר מאמצים מרובים שלי שאני דוחקת אותו לפינה, וגם שם יש מצב שהוא עדיין לא יודה בטעותו.. קשה לחיות עם אדם ששם את עצמו בראש סדר העדיפויות גם במחיר של פגיעה בסובבים אותו, איך אחים שלו אמרו לא מזמן? ״אם הוא רוצה משהו, אף אחד לא יצליח לעצור אותו לא משנה במי זה יפגע״ הבנתי שזה סיפור ישן יותר כל הקטע של הריכוז העצמי, יכולה לומר לכן שהוא גבר נדיב ועוזר המון, ברמה של לעשות כלים לדאוג לצרכי הבית, להכין לי לאכול ולשתות, לפעמים אני שונאת את זה כי מרגישה שזה בא מריצוי ואינטרס סמוי, ואני לא מאמינה בו. מרוב שהוא משחק לי על המצפון, לא ישר, לא מודה באמת, שלל תירוצים כל הזמן!! אין לי אמון בו! על פניו הוא נראה שקט, מלאך.. כולם סביבי אומרים לי וואווו זכית, ואני לא רוצה להכפיש את שמו אז אומרת כן הוא נסיך וכו׳ ונקרעת מבפנים, וכשבאה להתלונן ולשתף אנשים לא מבינים מה אני רוצה ודנים אותו לכף זכות ומאשימים אותי. חייבת לציין שאם כל הדברים האלה מפריעים אז תוסיפו לזה הפרעות קשב וריכוז, כל דבר נופל לו מהידיים, נשבר, נשכח.. כל דבר חדש שקונה הוא פשוט הורס. הוא כישלון לאומי, וצריך לקבל על זה מדליה.. זה פשוט בלתי נסבל, יש לו בעיות הבנה קשות, הוא לא מצליח להטמיע שום בקשה שלי, וקורה שאני צריכה להגיד לו מליון פעם שמשהו מפריע לי ותמיד הוא מתנצל.. שונאת שהוא מתנצל, הוא אלוף במילים אפס במעשים, ועלה על שיטת ההתנצלות, לרכך אותי על כל טעות שקורית כל שתי דק, המוח שלו עובד על אוטומט. אין הגדלת ראש, לשים לב לפרטים, אני מרגישה שאני קלינאית תקשורת, בייביסיטר, תקשיבו שאני לא ביקשתי את זה ולא בנויה לזה כי רוב הזמן הוא כמו ילד שצריך לתקן אחריו בעיות שהוא עושה, אני כבר עייפה מזה ולא יודעת אם יש לזה תקנה בכלל.. הוא לא מסביר כלום ברור. מתחיל מהסוף להתחלה ומערבב בין הדברים, לא יודעת למה הוא עושה את זה אבל לוקח לי שעה לנסות להבין מה הוא אמר עד שאני מאבדת את זה. אולי זה ישמע רע אבל אני מרגישה שהתחתנתי עם אדיוט. בלי שכל, מפוצץ בעיות, ובנוסף לכך גם מתגאה כאילו יש לו את כל הכישורים בעולם, (הכי מעצבן) אני אולי מתבטאת בצורה חריפה אבל אני משקפת פה מאה אחוז אמת, וזה צורם.. חשבתי אולי הוא נרקיסיסט אבל גיליתי שהוא לא.. אלא יש לו דפוסי התנהגות נרקיסיסטיים, חושבת שאולי יש לו אוטיזם בתפקוד גבוה. חוסר ההטמעה שלו מייאשת אותי, למרות שיש דיסוננס מסוים, הוא יודע להטמיע יופי יופי הרצאות ושיעורים שהוא שומע ובעניין הדתי ההלכתי הוא זוכר את הדברים הקטנים ביותר של אסור ומותר, איך זה הגיוני שאני מבקשת משהו. וצריכה לחזור עליו אלף פעם, ופעם אחת נתנו לו דבר הלכה ומאז זה חרוט לו במוח.. לוקחת כבר אישית, אין בנינו תקשורת, אין סקס, לא ישנים יחד, נוחר ברמות שכל הבית רועד, לא נמשכת אליו, לא מסוגלת להיות קרובה אליו בקושי, כשאני מנסה הוא מוצא דרך להרוס את האווירה עם תלונות, הערות ביניים מיותרות, והוא פשוט לא נעים משום בחינה, למה לא ייעוץ זוגי? כי אם יש לו אוטיזם? דיסלקציה? בעיות קשב? איך בדיוק יעוץ זוגי יעזור לזה.. יש לו בעיות מסוימות שנראה לי שישארו נצח, ובאמת שאין לי נפש מכילה יותר מדי, יש לי המון כאב ועבודה עם עצמי בלי קשר אליו.. הוא גונב לי את שמחת החיים ואת האנרגיה ואני כל היום בדיכאון, אם לא התינוק שלנו בן 7 חודשים (אמא שלו מאוהבת 🥰) הוא השמחה שלי והכוח, ועכשיו אני בהריון נוסף וכל-כך מתחרטת עליו מצד אחד כי אם אתגרש אצטרך להתמודד עם שני ילדים פיציים לבד ללא עזרה מהמשפחה המרובת ילדים שלי, מה הייתן עושות במקומי? אגב הוא תמיד מבקש סליחות מבטיח להשתנות והכל שקר, זה שורד שבוע וחצי זה הרס את האמון כבר מזמן. לא מאמינה למילה שלו,

חוץ מזה שאני כבר לא אני.. מרגישה שהמצב הנפשי שלי לא טוב. נתמכת בו ברמה הכלכלית, הוא אבא טוב אז מרחמת על הבייבי שלנו ועל ההבא בתור, כבעל הוא פשוט סיוט התינוק חשוף כל היום לצעקות מבהילות ובכי שלי בבית.. הוא פשוט גנב אנרגיות, הוא תמיד חזק וממשיך לעשות את אותם הדברים, לצאת לחזור ולי לא נשאר כלום לעצמי. מה עושים!!!

לא בטוחה שהבנתי מה בדיוק הבעיה.. נשמע כמו גבר טיפוסי רק שהוא עוזר בבית אז לא ממש טיפוסי..

נשמע שיש לך הרבה סיבות למה לעזוב אותו ואין לך אפילו סיבה אחת למה להישאר איתו (ילדים זה לא סיבה, וצאמיני לי כשהזוגיות לא משהו גם לילדים עדיף שתיפרדו)

אני מסכימה עם בר אבל אם הוא חשוב לך ויש לך רגש תלכו לייעוץ זוגי יכול להיות שזה ממש יעזור ❤️

וואי אמאלה איזה חוסר הכלה.. את יודעת אם יש לו דיסלקציה או על הרצף זה לא כלכך באשמתו תהיי בטוחה. ואני בטוחה במילא קשה לו עם עצמו ברגע שתשלימי עם המצב את תהיי יותר נעימה עבורו ועבורך והדברים יסתדרו ואם את לא רוצה להשלים עם המצב אז חבל על הזמן של שניכם. ואני אומרת מניסיון.. אני

לפי מה שרשמת יש יותר מה לא טוב בו מאשר הטוב ולא ניראה שאת בנויה לזה! חבל שניסית להיות המטפלת שלו בהתחלה שהבנת שזה מטראומה כי מהתחלה נישמע שהוא ואת לא מתאימים. אם הוא זוכר הלכה אז רוב הסיכויים שהוא זוכר ויודע כל מה שאת מבקשת פשוט נוח לו הראש הקטן.. בכל מקרה נראה שאת סובלת איתו,לא אוהבת אותו ואפילו לא מחבבת אותו.. שחררי אותו ואת עצמך מהנישואים האלה.

1. שילך לאבחון ותראי אם יש לו בעיות כאלה ואחרות 2. טיפול זוגי עוזר אם רוצים 3. אם הכל לא עובד וכבר נמאס לך ואת לא רואה את זה ממשיך להתגרש ולא להמשיך לסבול ככה אגב בעלי גם קלאמזי אבל זה הבנאדם אני מחליקה על דברים כאלה כי זה לא הכי חשוב יש אנשים שהם קלאמזי מה לעשות חח (היום שבר צלחת ושבר כבר את כל הצלחות בסט הזה 🤣)

לא ממש קראתי עד הסוף מודה. אבל מאחרי אמצע המגילה(; עוד לפני שכתבת את המילה אוטיזם זה עלה לי בראש. אולי מאוד נמוך על הרצף אבל נשמע ממש תואם. וזה מסביר הרבה את עניין המיסתורין בו.

ונשמע גם שאת בכלל לא אוהבת אותו. סליחה ששמה לך מראה. אבל זה ממש לא פייר לא כלפיו ולא כלפייך. גם לא כלפי הילד הנוכחי והעתידי. תתייעצי עם איש מקצוע ויפה שעה אחת קודם.

מצטערת לשמוע שזה מה שאת עוברת.... יש משהו שאת כן אוהבת בו? משהו שהוא כן טוב בו? אם את לא אוהבת שום דבר ולא רואה עתיד אז למה בעצם להשאר איתו? וזה תמיד היה ככה? או החמיר אחרי החתונה

ואוו נשמע ממש צורך להכיל כל הזמן ולא לקבל בחזרה דמות גברית מכילה

נראה לי את פשוט לא אוהבת את הבן אדם, וגם לא נמשכת ואז מתחילות לצוף כל המגרעות. מה שכן גם עוד לפני שכתבת, לפי כל מה שמנית ידעתי שתכתבי שאת חושדת שהוא על הספקטרום. איך הוא עם הבעת רגשות? איך היו היחסים ביניכם לפני הילד? נמשכת אליו תמיד?

נשמע שכבר כל כך קשה לך שאין שום דבר טוב שזכור לך וזה סופר מובן, אני אגיד שגם בשנה הראשונה אחרי הלידה יש משבר רציני ממש. לחיות עם מישהו שיש לו הפרעת קשב ואולי אוטיזם זה לא פשוט בכלל אבל אם יש בך משהו שכן היה רוצה קצת לעבוד על זה אז מציעה ללכת לטיפול זוגי. זוגיות זה לא בעיה של צד אחד, זו דינמיקה ששני הצדדים מתמקמים בה בהתאם למה שהם מכירים/ נוח להם (אבל לא באמת). אלו דברים שאפשר לעבוד עליהם בטיפול זוגי אם שני הצדדים רוצים ומחויבים. תחשבי עם עצמך בכנות, בעיני ללמוד על הדפוסים שלך בתוך הזוגיות זה חשוב גם לזוגיות הזו וגם להבאה אחריה