על השינויים של הגוף החלטתי לכתוב לא באנומימי כי בטוח תהיינה פה עוד בנות שפתאום יתבהר להן שהן לא לבד, ויש עוד כמה שמרגישות כמוהן... אף פעם לא הייתי מאוד רזה, אבל בשנים האחרונות עברתי תהליך מאוד משמעותי של השלמה עם הגוף שלי... הרגשתי סקסית, הפרופורציות שלי תמיד היו ממש טובות וגם שהייתי קצת מעל המשקל שרציתי להיות בו, הייתי בסך הכל שלמה ומרוצה. אני בשבוע 16, ונדבר הראשון שהשתנה בגוף שלי זה הציצי.... הם גדלו כל-כך! וכבר מהשבועות הראשונים להריון... הבטן עוד לא ממש יוצאת.... המכנסיים הישנים ממש סבבה, אבל הכפתור לא תמיד במקום הכי נוח... קיצור... קניתי כמה מכנסי הריון... הבגדים שלי שכל כך אהבתי, החולצות והגופיות, פשוט לא יושבות טוב... הגודל של החזה פשוט מעוות הכל... תמיד לבשתי בקיני, פתאום אני צריכה ללכת לחפש בגד ים שלם... אבל בעצם אולי שהבד יושב על כל מילימטר בגוף זה בכלל פחות מחמיא?! ומה יהיה על כל הבגדים שאהבתי עד עכשיו?! האם יש סיכוי שהם פשוט לא יחזרו להראות טוב גם אחרי הלידה? כולם מדברים על התופעות ביותר מוכרות בהריון: הבחילות, הבקרות, העייפות, הצרבות, אבל לא מזכירים הרבה את זה שפתאום אני צריכה להתחיל ללמוד לאהוב את עצמי מחדש ולהשלים עם הגוף שלי. סורי על האורך, חייבת הייתי שתדענה שיש עוד כאלו שמרגישות ככה

לגיטמי לחלוטין אהובה. מזדהה עם חלק מרגשותייך. במקרה שלי התווספו גם סימני מתיחה שמעטרים את גופי.. אני משתדלת לקבל את עצמי ואת השינויים שעברו עלי באהבה גדולה, מתוך חיבור לקטנה שגדלה בתוכי (ככל שתתקדמי בהריון תביני אותי יותר.) המון הצלחה בהמשך אהובה!

לי מאוד קשה.. אני שבוע 15 ותמיד הייתי רזה.. מתחילת ההריון עליתי כבר הרבה במשקל, הבטן שלי יצאה מזמן! ואז הבגדים שלי אני לא יכולה ללבוש כבר מעל חודש.. אני שונאת את איך שאני נראית עכשיו אבל כן מאמינה שהפרופורציות של גוף יסתדרו קצת ככל שההגיון יתקדם. אני גם מאמינה שאם אעבוד קשה אחרי הלידה אין סיבה שלא אצליח להוריד בחזרהה..( אולי חוץ משאריות העור בבטן-ומזה אני מאוד מפחדת)

מזדהה ממש... אני מרגישה כאילו באיזשהו מקום הקרבתי את הגוף שלי לפיצית שגדלה ומתפתחת בתוכי, כמובן שאני שלמה עם עצמי ויודעת שהיא הדבר החשוב ביותר בחיים שלי, אבל עדיין אי אפשר שלא להתבאס קצת שאני מסתכלת במראה ורואה חזה לא פרופורציונאלי ולא ככ סימטרי, שנהיה פס פגמנט מכוער לאורך כל הבטן ובכללי לא להתחבר למראה החיצוני שלי שנהיה לי... אני יודעת שבסוף זה משתלם, אבל לי לפחות זו עבודה כל פעם מחדש להזכיר לעצמי את זה

מאוד מזדהה איתך בתור ילדה לא הייתי דוגמנית הכיתה בואי נגדיר את זה ככה וגם כשהייתי בסדר מבחינת הסביבה תמיד הייתי חסרת ביטחון לא אהבתי את עצמי בצורה שלמה ודווקא בשנים האחרונות הגעתי למצב שאהבתי את עצמי ולהשלמה עם עצמי חיטבתי את הגוף שלי והרגשתי סקסית כמו שאת אומרת.. תמיד פחדתי להשמין ואיך איראה שוב בגוף מלא/ שמן וזה הגיע עם ההריון אבל עם כל זה אני לגמריי מנטרלת את זה כל פעם מחדש ומודה להשם כי עצם זה שהסיבה היא הריון ואני מגדלת בתוכי חיים של תינוקת שתהיה שלי זה שווה הכל מקווה שנצליח להחזיר עטרה ליושנה אחרי הלידה מה שחשוב כרגע שהכל יהיה בטוב ונצא בידיים מלאות בהצלחה:)

ממש מבינה אותך!! אני עבדתי בפרך בשביל שיהיה לי גוף יפה, שמרתי על עצמי ולא זללתי זבל. הלכתי לבריכה פעם בשבוע... במשך כל גיל ההתבגרות- הליכה, ריצה, אופניים, מה לא עשיתי. ועכשיו אני שבוע 10, הבטן עדיין לא אמורה לצאת אבל היא כזו בולטת ומכוערת בעיניי.. כולם אומרים שלא רואים אבל אני רואה וזה מפריע לי. אני מותשת ואין לי כח להתעמל, ופיתחתי חיבה לג'אנק פוד- אני חייבת פיצה/פלאפל פעם ביומיים. ירקות עושים לי בחילה ובאופן כללי אני פשוט ניזונה מטוסטים. אני יודעת שאשלם את המחיר בדמות שומנים שישארו לי אחרי הלידה ואני מפחדת נורא. אז אני מנסה לרסן את החשק לאוכל, ובימים שפחות נולך לי אני מנחמת את עצמי שירדתי בעבר כמה קילו, אצליח עם קצת כוח רצון ומאמץ לרדת גם אחרי הלידה. וכשאני ממש בדיכאון אני מדרלמת לעצמי את הקלישאה הלא נכונה שאני בעצם אוכלת בשביל שניים, תתפלאי אבל זה מנחם:wink: ככה זה, ללמוד לי וב את עצמנו זו עבודה לכל החיים. בהצלחה לכולנו, הריוניות יפהייפיות ומנופחות:stuck_out_tongue_winking_eye:

*ללמוד לאהוב