בןקר טוב לכולן אשמח לדעה שלכן🙏🏽 בעלי מעדיף שאחרי החופשת לידה לא אחזור לעבוד בכלל שאגדל את הקטנה שלנו שהיום בת חודש וחצי 🪬🥰 (כמובן נביא עוד בהמשך) הייתן מוותרות על השיגרת עבודה ?

אם בעלך מרוויח מספיק בשביל שתהיו רגועים ובלי הפחד של הכנסה קבועה, ואת *רוצה* להיות עם הילדים אז חד משמעית כן

אני עזבתי לימודי רפואה באמצע כי התחתנתי עם בעל שטס המון לחול והעדפתי שיהיה הורה נוכח בבית לילדים מאשר להיות אשת קריירה

לא, הייתי משתגעת בבית

אם יש אפשרות כלכלית אז הייתי נשארת איתה שנה. אבל זה תלוי בך ואיך את מרגישה

זה באמת באמת באמת עניין של אישיות. את צריכה לחשוב עם עצמך מה יהיה נכון לך! כי יש בנות שיכתבו כמוני שכן, ויש בנות שיגידו חד משמעית לא, זה מאד אינדיבידואלי לפי האופי שלך והמטרה שלך בחיים

תודה בנות 🙏🏽🫶🏼🌻

זה תלוי מה את רוצה ומה היכולת הכלכלית שלכם . ושום דבר הוא לא לנצח, את יכולה להחליט שעוד חצי שנה , שנה תחזרי לעבוד עד הילד הבא… הכי חשוב שתעשי גם מה שנכון לך.

אם יש לכם אפשרות כלכלית ובעלך יכול להחזיק את הבית לבדו ויש לך סבלנותת ואת רוצה את זה אז למה לא בעצם? תקחי זמן תחשבי על זה עם עצמך כי לגדל ילד לבד בבית זה ממש לא קל

לפחות עד גיל שנה אם את יכולה היתי נשארת בבית ואם יש לכם יכולת ל3 שנים עד גן עיריה אז בכלל אבל אין ספק שזה מאתגר וצריך לדעת להכיל את זה

מעבר למחשבה של יכולת כלכלית זה לא פשוט להיות עם ילד בבית ולתת לו את כל המענה החינוכי בנוסף מא-ת מגיע שלב שאת רוצה שהוא יתפתח בהתאם לגיל ויהיה באותו המצב כשעולה לגן עירייה את סוג של מוותרת על השגרה שלך אני אחרי שנה ו2 עם הילד בבית כבר הייתי צמאה לשגרה והכי חשוב… בסוף אף אחד לא מבטיח לנו שכל דבר הוא לנצח וצריך לחשוב מה קורה אם חלילה הבית מתפרק ותצטרכי להמציא את עצמך מאפס

כמובן שמה שכתבתי זה לא להיות עם ילד שנה שנתיים בבית אלא באמת לוותר לחלוטין על עבודה..

בטח שכן. אם יש אפשרות לגדל את הילדים בלי לצאת לעבוד, זה מתנה. לגדל ילדים זאת עבודה בפני עצמה. מה שכן, אם כל החיים היית רגילה לעבוד, נורא מתסכל להיות בבית בלי לחוות חברה וסיפוק שמגיעים מעבודה בחוץ.

אני בדעה של תתחילי ותראי :) אולי תתחברי ואולי פחות.

אם יש לכם אפשרות כלכלית לזה ואת לא משתגעת איתה בבית אז בטח למה לא אבל אם את מרגישה שלא עושה לך טוב להיות סגורה כל היום ושאת מתגעגעת לעבודה שלך אז תחזרי לעבוד שהקטנה תהיה לקראת גיל שנה

לא. אולי בשנים הקרובות זה יהיה שווה את זה אבל בסוף תמצאי את עצמך בגיל 40 פלוס עם ילדים גדולים שלא זקוקים לך כבר ללא ניסיון בשום דבר בלי אפשרות למצוא עבודה ותתחרפני. עובדים בשביל הנפש, בשביל להישאר צעירים, בשביל המוח, הידע והחברה שיש במקום עבודה. גם אם חס וחלילה תתגרשו מה תעשי? תלכי לעבוד בשכר מינימום ותחיי כמו מסכנה? בחיים לא הייתי מוותרת על עצמי. ילדים הם ילדים תקופה מסויימת שהיא חלק יחסית קצר מהחיים שלנו

היי את יכולה כמוני לעבוד דרך הבית וככה גם להיות עם הילדה

לדעתי זה הרבה תלוי באופי שלך ואם יש את האפשרות הכלכלית אני עושה את זה עכשיו עזבתי את העבודה לפני שנה בערך , הילדה הייתה איתי חצי שנה בבית ואז נכנסה למעון והייתי בבית כמה חודשים טובים כי לי ולבעלי זה התאים שאני בבית לבשל לסדר לעשות דברים בבית עד שהקטנה במעון ובעיקר כי שנינו רצינו שאני אצליח קצת לנוח בין לבין כי היה לי הריון מאוד קשה,מתי שצריך לקחת באמצע היום מהגן כי חולים המוןןן בשנה הראשונה זה בערך היה שבוע שבוע אצלנו לפחות בהתחלה והיא הייתה איתי הבית במחלות בלי צורך לקחת כל הזמן חופשים לחפש מחליף במידה ולא מצליחים לקחת חופש וכו' ולי זה ממש התאים להיות בבית ועכשיו ברוך ה' בהריון שני ואני שמחה על כל רגע שאני לא עובדת כי סבלתי ככ בהריון הראשון וגם ההריון הזה עובר עליי מאוד קשה וטוב לי שאני הבית ויכולה לנוח לפחות עד שהילדה חוזרת מהמעון אם מתאים לך להיות הרבה בבית לבד

המשך - קחי בחשבון שזה המון לבד עד שהוא חוזר מהעבודה ובתקופות גדילה גזים וכשהילד יותר גדול כבר וצריך כל הזמן תעסוקה זה מאוד מאוד לא פשוט אבל אם את חושבת שזה יהיה לכם טוב אז לכי על זה 🥰 תמיד אפשר למצוא עבודה חדשה אם את רוצה שזה לא טוב לך

תודה לכן על המענה בנות 🫶🏼🫶🏼🧡

אם יש לכם אפשרות כלכלית הייתי נשארת עד גיל שנה. מעבר לכך לא. אני חושבת שהם מאד מתפתחים בגן וזקוקים לחברה. וגם בשביל הקריירה שלי… שמאד חשובה לי

וואו חלום שלי להישאר עם הבייבי בבית עד גיל שנה שנה וחצי. אבל מעבר לזה אני חושבת ששגרה של עבודה בריאה לנפש. בנוסף הקטנציק ילמד ויתפתח עם בני גילו יותר טוב מאשר בבית. עוד עניין זה הנושא של התלות הכלכלית. עדיף לא להיות תלויה כלכלית אפילו בבעלך. אין לדעת מה יוליד יום.. אני כרגע מאריכה רק לחצי שנה ואחזור כי אין מה לעשות צריכים עוד משכורת

אמלה הלוואי שאוכל להשאר בבית ואם ארגיש צורך לעבוד במשהו שלא דורש ממני שמונה שעות ביום לפחות, אינדיבידואלי לכל אחת