יש לי ילד בן שנה ו8 חודשים התחלנו את גיל שנתיים בכל הכוח כל היום לא רוצה דיי אמא אני לבד היום בבוקר אמרתי לו בא נתלבש לא רוצה ננעל נעליים לא רוצה נלך לגן לא רוצה בסוף שיחדתי אותי עם שקית קורנפלס לא חושבת שזה נכון כל פעם לשחד אותו אבל אני ממש משתדלת לשחק איתו והכל לעשות בצורה כיפית מצד שני אני מתחרפנת מכמות הלא רוצה ולא רוצה לשחד כל בוקר חי בסרט קטן😂 עצותתתת

עוקבת.. שלי בן שנתיים וחצי וזה עדיין לא עבר לו🤣

להציב גבולות ועובדות. עכשיו הולכים.

ולהיות עקביים בגבולות שמציבים

יאוו תקשיבי כל בוקר זה סרט🤣 אני קמה ב6:30 כדי לצאת איתו מוקדם לגן עושים טיול בבוקר הליכה של 10 דק לוקחת כמעט 40 דק מדברת איתו על העלים והציפורים והוא מבסוט באמת מנסה אבל ההתארגנות עצמההה נהייתה סיוטטטט לא רוצה קוקו כאילו בחייאאאתתתתת

עדי תני דוגמא הוא בורח לא מוכן לעשות קוקו מה את עושה? מסבירה לו יפה שאי אפשר ללכת מבולגן קובעת עובדה עכשיו עושים קוקו כלום לא עובד.

הבן שלי בדיוק בן 1.8, ילד שני. עם שניהם כמעט אין עימותים... מצמצמת למינימום את העימותים האפשריים. למשל מלבישה בערב בבגדים למחר בבוקר וככה מדלגת על החלפת בגדים בבוקר. נותנת להם לעשות לבד כמה שיותר דברים. לפעמים אין ברירה וצריך שוחד, אני משתדלת לצמצם את זה כמה שאפשר כי לא מאמינה שזו דרך טובה להתנהל באופן קבוע

אורה תודה על התגובה אני משתדלת ממש לתת לו לעשות לבד כמה שיותר הוא מזמין את המעלית כל בוקר ומאושר אבל הרבה פעמים עושה הפגנות בלי סוף ולא רוצה בד״כ מרימה בחיבוק וקובעת עובדה במידה והמצב מסלים אבל הוא נהיה לי ממש כבד ולקחת אותו לגן על הידיים מבחינתי זאת לא אופציה. עגלה הוא לא מוכן ואני מבינה אותו הוא ממש גדול ומפותח גם גופנית נראה כמו ילד בן שנתיים+ וגם שכלית אין סיבה לקחת אותו בעגלה. מצד שני לא רוצה להשתמש בזה כאיום