היי יקרות רוצה להתייעץ על נושא הזוגיות שאחרי הלידה. האפרוח שלי כבר בן שנה, אני בהריון שני חודש חמישי ברוך השם. מאז הלידה הזוגיות לא חזרה להיות כמו שהייתה בלשון המעטה. הייתה לנו אהבה ודאגה תמידית אחד כלפי השני,שתמיד גם דאגנו להראות אחד לשני. ועכשיו, ממש מרוחקים כל הזמן מנטלית. אנחנו ביחד בערך פעם פעמיים בשבוע גג, מבחינתו לא מספיק. מבחינתי ממש לא מרגישה את הצורך לזה מעבר לפעם בשבוע. מעבר לזה, כל פעם שמדברת איתו על זמן זוגי כזה פעם בשבוע של יציאה בערב או משהו, הוא אומר כן כן אבל זה לא באמת קורה בנוהל, רק ספונטני מדי פעם הוא מבחינתו טוען שכל האהבה הלכה לילד ואני כבר לא מתנהגת איתו כמו פעם אבל זה ברורר שיש לי עכשיו ילד שאני משוגעת עליו ואני אתן לו אהבה, לא מרגישה שזה בא על חשבונו. הריחוק הזה הוא כבר מאז הלידה ממש ממש מבאס אותי, אני לא רוצה שאחרי הלידה השנייה הקרע הזה יעמיק ולא נוכל כבר לתקן מצד אחד, לא מרגישה מוטיביציה לשינוי מצד שני ממש רוצה שכן הקשר יחזור לעצמו לא יודעת מה הפואנטה שלי, אבל רוצה לדעת אם יש כאן בנות שעברו / עוברות דבר כזה ואיך התגברתן

ואוווו דיברת במקומי אבל בוללל!!!

אני בדיוק באותו מצב כמוך ממש ככה עם ילד בן שנה וחצי וילדתי ילדה שניה ליפני חצי שנה מבחינה ביחסים בקושי באלי מבחינתי אפילו פעם בחודש אבל אני מאמינה שזה קשור להכל שהם לא מספיק מראים התעניינות האהבה ודאגה

וגם כל הזמן מדברים על יציאה זוגית פעם בשבוע ותמיד אומר כן חייב וזה אף פעם לא קורה אלה עם באותו יום ספונטני היה באלי ומצאתי בייביסיטר אז יוצאים

וממש אין לי מוטיבציה לנסות לשנות את המצב וכל הזמן לדבר איתו על זה ולרדוף אחריו על זה זה מטיש כבר ולא כיף

אנחנו סך הכל ביחד שנתיים וחצי בערך וליפני שילדתי היה לנו אהבה אחרת לגמרי היה לנו טובבב

כן מבינה אותך גם אצלי ככה. מצד אחד את לא יודעת איך לבוא אליו בגישה אחרת כי זה כבר מה שהתרגלת עם הריחוק הזה אבל זה ממש מציק לי שזה ככה, וככל שעובר הזמן זה לא נהיה יותר טוב

ממש ככה

לדעתי וזו רק דעתי מבינה מאוד לליבכן❤ שכן אחרי לידה יש שוני וקושי בתמרון האהבה בין בן הזוג לתינוק אבל חשוב כל הזמן לאזן ולא לשכוח את שניהם! בנוסף לדעת שהזוגיות היא הערך העליון בבית ולא משנה מה קובעים שעות איכות ולא מוותרים על זה אני אישית יוזמת כל פעם ריגוש אחר כל פעם בתקופה קצרה משהו קצת שונה מהשגרה וככה זה יוצר עניין אצל הבעל מרגישה שככה הוא נהיה אוטומטית קשור ולא יכול בלעדי זה וככה אני מרוויחה שאני לא כל היום משקיעה בזה כלומר כל יום עושה משהו כי זה כבר לא מעניין וגם קשוח עם סדר היום אלא פעם ב..וזה כל פעם כייף מחדש ונותן חיות לזוגיות..במצב שהוא בכלל גם לא יוזם או משהו כזה הייתי משקיעה בשעות איכות שיחה על מה חשוב לי שישתנה או יקרה יותר בצורה טובה ובאווירה טובה וככה בע"ה מאחלת לך שיהיה יותר טוב לאט לאט...למשל עכשיו אני בסוף הריון מכינה את בעלי המון על מה חשוב לי שיהיה אחרי הלידה ומכינה אותי שאני מאוד הורמונלית ושקשה לי רגשית ואצטרך הרבה הקשבה או תמיכה רגשית וממש משקיעה בהכנה ללידה שלו כי לגברים צריך להסביר הכל וקשה לצפות שידעו כל פעם מחדש איך להיות הכי טובים..בהצלחה אהובות💜

סתם נקודה שהבנתי ממה שכתבת; הוא רוצה יותר יחסים ואת לא מרגישה רצון, את רוצה יותר יציאה זוגית והוא לא מרגיש צורך. לדעתי אם תצאו זמן זוגי יותר- תרצו לקיים יחסים יותר. לדעתי יפתור לכם2 דברים במכה. תצאו לבד, תבלו זמן ביחד. לדעתי ישתפר לכם משם…

לצערי בתור אחת שמלווה וזוגות וכרגע בהריון ראשון על ידי טיפולים . יכולה לומר שכל ההורמונים והגוף שלי השתנה ובעלי מרגיש שהתרחקתי לא מסוגלת לישון במיטה רק בסלון , היום נהיה לילה . הדבר שמחזיק לנו את הזוגיות זה לדבר ! לתקשר אחד עם השני - אפילו שהוא חוזר הביתה - נשיקה , חיבוק ,ציפייה שיחזור , פתק קטן בבוקר שהוא הולך לעבודה. זוגיות זה עבודה 24/7 ולא משנה מה היא קשה . אם לא תשקיעו לא תזכו להנות מהפירות . חשוב לזכור שלפני הילדים התחנך עם הבעל קודם כל כי היה לכם טוב ביחד . והילדים ? רוצים הורים מאושרים יש זמן להכל רק צריך להיות באיזון הבנה ותקשורת ולפי מה שכתבת מרגיש ששמתם את הזוגיות למטה ואפחד לא באמת רוצה לעשות צעד על מנת שזה ישתנה ולימים קדימה … כבר למה להישאר בקשר? ממליצה להציץ לדבר לקבוע דייט מינימום פעם בשבוע - אפילו הליכה בחוץ של חצי שעה , ארוחת ערב זוגית - והכי חשוב להתחיל להציף הכל . באהבה ♥️