אני מרגישה כל כך חרא!!! אני בחודש תשיעי וכשיוצא לי צעקה על הקטני שלי בן 3 אני מלאת ייסורי מצפון יומיים אחר כך וזה לאחרונה קורה לי יותר עם כל ההורמונים האלה, ובכלל נתקע לי בראש סרטון של רב שאומר שאמא שצועקת על הילד שלה מורידה לו את כל הביטחון. בקיצור, מרגישה חרא כי זה קרה היום. פליז תגידו לי דברים היגיוניים😞😞😞😞 המצפון הורג אותי

מישהי? משהו? מישהו?

זה קורה אין מה לעשות חוץ מהשתדלות שלא יחזור על עצמו באופן קבוע לצעוק תמיד נצעק השאלה מתי נשים גבול לתדירות ילדים שיהיו בריאים הם לא רואים את בעולם כמונו יש להם שגרה שזה אוכל משחק צרכים ולישון מאחלת לך לידה קלה כתרנגולת וסובלנות יתרה

לגיטימי שאת מרגישה חרא ולגיטימי שאת צועקת. כולנו בני אדם ולכל אחד יש את הרגע של החוסר שליטה ברמה שלו.. פשוט תשתדלי רגע לפני שאת מרגישה שאת מאבדת את הסבלנות לקחת נשימה ולחשוב איך הכי טוב להעביר לילד את המסר… אני בעצמי מנסה לעבוד על זה ולא להרגיל את הילדה שאני מגיבה בצעקות על דברים. זה קשה אבל אפשרי בהחלט עם עבודה תודעתית. תחשבי תמיד שזה לא שהילד נגדך אלא שהוא בעד עצמו וזה יעזור לך להבין שזה לא אישית נגדך בשביל לעצבן אותך… בהצלחה לכולנו עם הסבלנות😅

תודה לכן על התגובות ❤️ מחזק ומרומם. אני עושה השתדלויות כל כך גדולות, וואו איך קשה לנשום רגע לפני כשאת בחודש תשיעי. בעלי שיחייה לא מוסיף לשלווה שלי ובסוף נשארתי חסרת סבלנות לאהובי הקטן. אני שופכת עליו ים הבנה סובלנות ואהבה, ויש רגעים שפשוט אני מרגישה כמו פתיל בלתי ניתן לעצירה בחודש האחרון. אוף זה נוראי

הדבר שהכי לא הייתי רוצה שייפגע לו חס ושלום זה הביטחון העצמי שאני עושה הכל כדי לעזור לו לבנות אותו.

קחי לך טיפ קטן, בכל פעם שמרגיש לך צורך לצעוק עליו ץגידי לו: אמא מאד מאד כועסת (מספר ה"מאד" בהתאם לרמת הכעס.. חחח) זה עובד עליהם הרבה יותר ולך המצפון רגוע יותר. ומפעם לפעם המשפט נאמר בטון נמוך יותר. אני במצב שהיום אני יכולה להתקרב לילד, להפנות את הפנים שלו אלי ולומר בלחש :"אמא מאד כועסת על מה שעשית עכשיו, תיגש מיד לאסוף את כל מה ששפכת. הנה, קח יעה, זה יעזור לך" תתעמקי במשפט ותראי כמה למידה יש לילד מאמירה כזו. וכמה אני ממשיכה לתת לו הרגשה שאני אוהבת אותו ודואגת לעזור לו. אבל גבול זה גבול. בהצלחה

תבקשי סליחה, ככה פשוט:) אחד השיעורים הגדולים שאת יכולה לתת לו בזה