שבוע 8 עבר עלי יום מלאה בחילות וכאבים(לא קרה ככה אף פעם) בכל הגוף כאילו כל האברים בגוף שלי נדלקו בכאב לכמה שניות כל פעם אבר אחר זה קצר מאוד אבל משאיר אותי ללא נשימה כאילו מישהו לקח סכין ודקר את האזור. בעלי במילואים ולא תמיד זמין אני לבד אף אחד לא יודע על ההיריון גם לא ההורים שלנו. בעלי מדהים וכל כך איתי למרות שהוא מאוד רחוק ולא תמיד זמין הוא איתי בכל דבר דואג, תומך, אוהב, ממש כל מה שיכותי רק לחלום עליו ולצפות ניסינו שנים להיכנס להריון והנס שלנו הגיע ואנחנו הכי מאושרים ומודים לשם על כל חוויה גם מהקשות יותר... עבר עלי יום כל כך קשה ומעייף לא בגלל העבודה או משהו פשוט יום כזה של הריון. ואני כעסתי סתם על כלום כן יודעת שזה הורמונים אבל אחרי הכעס הגיע הבכי והתחושה של הבדידות הפיזית תחושה שאני כל כך צריכה חיבוק זה הכל רק שמישהו יבוא ויחבק אותי עד שארגע ואין לי אף אחד שיעשה את זה ובעלי רחוק ואני כל כך צריכה חיבוק רק חיבוק זה לא בקשה קשה או הזויה אבל זה מה שאני הכי צריכה ומה שאני הכי לא יכולה לקבל... ואני בוכה ובוכה ולא יודעת מה לעשות עם עצמי...

תעשי משהו שמרגיע אותך, שבי עם כוס שוקו, מקלחת נעימה, צאי להליכה, שימי סדרה אחרי שתרגעי תזכרי שהנה החלום בדרך להחגשם ואוטוטו גם כשבעלך יצא עם חברים (כי אני מקווה שהמילואים יסתיימו בקרוב) יהיה לך תינוק/ת לחבק ולנשק ולהתכרבל יחד ומקווה שזה יעזור לך לסיים את היום הזה רגוע ונעים יותר

כל פעם שקשה תזכרי בראש כמה זה שווה את זה!