חיכינו שנים לילד ברוך ה זכינו כבר בן חודשיים מאוהבים בו בטירוף אבל מרגישה שנעצרו לי החיים אין לי דקה לעצמי הכל סביבו בערב אפילו לא רואה טלוויזיה רק רוצה להכנס למיטה לישון כי הוא תכף יקום לאכול ואני גמורה אין זמן לכלום לא חברות לא יציאות יש מטלות לבית שבקושי מספיקה לא בישלתי כבר חודשיים רק טק אווי או אמא החיים פשוט השתנו מקצה לקצה אומרים שזאת תקופה חולפת אבל אני לא מבינה איך זה יחלוף- לכל גיל יש את האתגרים שלו-החיים הקודמים לא יחזרו איך מתעודדים מכאן???

כל מה שאת מרגישה זה בסדר, את צריכה לדעת לנהל זמנים, לעשות סדר עדיפויות, לא לוותר על עצמך..עם הזמן דברים מסתדרים עכשיו הוא בן חודשיים הוא זקוק לך וזה הזמן שלכם ביחד עכשיו..אחר כך יהיה יותר זמן להכל

לגמרי מבינה אותך עד שהבנתי שהורות זה כמו שריר מתאמנים טוב עד שמתרגלים ומכירים את השגרה . תעשי לך סדר יום , תצאי בערב גם אם אין לך בייביסיטר תצאי איתו אפילו אם מתחשק לך אל תוותרי על עצמך את הכי חשובה!:)

קודם כל את צודקת, החיים סוג של נעצרים, גם לי היה קשה עם זה, אני אגיד לך שבאיזשהו שלב מתחיל לילד סדר יום, וכבר אפשר לשים בשעה מוקדמת לשנת לילה, ואז יש לך ערב פנוי. אבל לוקח זמן להתאזן עם הכל, זה הגיוני, זה רק חודשיים אחרי לידה, אני מצטרפת לתגובות מעלי, אל תוותרי, תנסי אפילו קצת, לעשות דברים בשביל עצמך, אם יש לך אפשרות שמשהו יהיה עם התינוק ואת תצאי או תראי סרט טוב, ואם לא אז צאי איתו, לפעמים בחוץ הם יותר רגועים

אם יש לך אופציה לקחת בייבסיטר לשעה כדי לטקטק את הבית לבשל לכי על זה אם בעלך יכול להשאר בערבבלבד עם התינוק לשעתיים שתצאי