פורקת קצת..אני עכשיו במיטה שוכבת אחרי עוד ריב עם בעלי. מרגיש לי שזה לא נגמר..היינו כלכך קרובים ואוהבים ופתאום הכל השתנה ברגע. ילדתי לפני חודש וחצי בערך, בעלי הוא איש שריירה ככה שכמעט ולא בבית ואני עם הקטן. התינוקי על הנקה מלאה ככה שתלוי הרבה בי אך בין לבין מצפה לפחות בסופי שבוע וחופשים שהוא כן נוכח לעזור לי ולהקל עלי..הוא רק מחזיק אותו כמה דקות ונמאס לו תמיד כאילו מתרץ את זה ב״מאמי אני לא חישב שנוח לו עלי, קחי אותו הוא בוכה״ מידי פעם אני מבקשת ממנו להחליף לו טיטול ובגדים כדי שאוכל להתפנות למשהו אחר והוא צועק לי מהחדר שלו בואי תביאי לו בגדים בואי תלבישי בואי תחליפי את עושה יותר מהר..בקיצור אין לי עזרה כמו שאני מצפה ממנו שתהיה לי ..אין לי רגליים אין לי יד מרוב ההרמות ממש קשה לי לא ישנתי הלילה כי הקטני מחרחר אז כל שניה הרמתי אותו והייתי איתו ואז בבוקר אחרי שבעלי ישן לילה שלם הדבר היחיד שרציתי זה לעצום קצת עיניים וטיפה לנוח..שיתפתי אותו במה שאני מרגישה וגם אמרתי לו שאולי אקפוץ להורים שלי שיעזרו לי ופה איבדתי אותו..אני חושבת שהוא נפגע אבל לא פשוט לי ברצינות הוא אמר ״מה את עוזבת אותי פה לבד, ומה אני לא עוזר לך״ עכשיו כנראה שמנקודת המבט שלו הוא עוזר מאוד אבל מנקודת המבט שלי העזרה שלו לא עוזרת אולי במעט.. אמרלי לי שאני תשושה ואין לי שעות שינה ואתן יודעות מה כוא אמר לי? מה אנחנו מתחשבנים פה על שעות שינה? אני ישנתי אז עכשיו את באה להתחשבן איתי? פה כבר בכיתי כי לא יכלתי להכיל את זה יותר..איך הגעתי למצב שככה הגבר שאהבתי מדבר אלי ככה? זה כלכך פוגע שהוא אמר לי דבר כזה אתן לא מבינות בכלל אני כותבת ואני עם דמעות זה גרם לי כלכך להתרחק ממנו.. מה לעשות עם המצב הזה? אני לא מפסיקה לבכות.. הוא עכשיו בסלון ואני בחדר

איש קריירה*

אני באותו מצב כמו שלך אני עם ילד אחד ומרגישה שהוא לא עוזר הוא מוציא אותו לסיבוב שאני צריכה ממש דחוף וגם עושה לי טובה מבקש ממני שאני יחליף חיתול רוב היום לא בבית ולא כי הוא עובד כי סתם מתבטל אני גם רבתי איתו אתמול ואני שוקלת בכלל אם להביא איתו עוד ילדים כי אני רואה שהכל נופל עלי

אני בול באותו מצב ולצערי אני ככה כבר 5 חודשים ומה אני אגיד לך פשוט התרגלתי כבר. הבנתי שאין עם מי לדבר ואין מי שיעזור.

תקשיבי מבינה את הקושי לגמרי. בעלי לא עם הילדים בכלל עד גיל חצי שנה לפחות מרים קצת וזהו... אישית כשאני מניקה בלילה אני מניקה בשכיבה וישנה אני לא ערה בלילות אפילו לפעמים לא זוכרת אם ינקו או לא כי אני מניקה מתוך שינה האופציה היחידה שלי לדעת זה שאני פשוט קצץמה על הצד השני שהתינוק בצד השני ואני מבינה שהחלפתי צדדים. וגם בדרך כלל עד גיל שלושה חודשים הם ישנים איתי במיטה ... ככה שאני הרבה יותר רגועה והם יותר רגועים ואז השינה הרבה יותר טובה (כן כן וידגיו לך כאן שזה ממש ממש מסוכן אז לא זה לא מסוכן בכלל צריך להקפיד על הנחיות נכונות מהמיטה פנויה והסמיכה לא עולה על הפנים ואת עם סמיכה עד הבטן וכו') קיצור אז בלילות יש לי את השינה שלי ולא מרגישה בכלל שיש לי חוסר. דבר שני מנשא!!! פשוט שימי את הילד במנשא כל היום עליך אם זה על הבטן ואם זה על הגב תראי שזה הרבה הרבה יותר נח ופתאום יש לך אפשרות לעשות את הכל. ואישית פשוט הייתי מורידה הילוך בהקשר לבעל שהוא יבין שאת לא חייבת אותו או לא צריכה שיעזור לך לטפל בילד הוא מעצמו יבוא ... וגם כשהוא עוזר רק לשבח ולהגיד לו איזה יופי ואני מאמינה בך וכו'. . יכולה להגיד לך שעם הבן שלי עד כמעט גיל שנה הוא לא היה עושה כלום מידי פעם משחק איתו וזהו עם הבת שלי הכל השתנה הוא מטפל בה כבר מגיל ארבעה חמישה חודשים (כן כן יכל להיות עם שניהם לבד!) לפני תמיד יותר קשה לו כי יש פחות תקשורת והם בוכים ויותר דורשים את ההנקה וכו' אז מחוברים אלי ממש... אבל שוב צריך לדבר וכו' ואם את רוצה לישון פשוט להגיע אליו ולבקש ממנו אתה יכל לקחת את הילד קצת אני ממש עיפה ואשמח לישון שעה רצוף לא ישנתי כמעט בלילה (בלי לערב אותו בזה בכלל!!! הוא לא קשור לשעות שינה וזה שהוא ישן ממש לא משפיע עליך) לאט לאט אני מאמינה שזה יעזור ובמידה ואת רואה שלא הולך אז תגידי לו אני יוצאת לאמא שלי קצת אתה רוצה להצטרף? כן שיבוא לא תגידי לי אני אחזור בערך בשעה הזו.... זהו אישית זה מה שאני הייתי עושה והיום הוא אבא ממש פעיל ואני יכולה להשאיר אותו איתם לכמה שעות ואני יודעת שהוא יצליח להתמודד יפה ממש וזה שוק כי לפני שילדתי את הבת שלי אם היה נשאר עם הילד ישר רץ לאח שלו לאמא שלו וכו' שיעזרו לו

זוגיות אחרי לידה זה סופר מאתגר. תדעי שזה נורמלי ודורש עבודה. תיזמו שיחות ותדברו על הדברים. תסכמו בשיחה שלא רבים אלא רק מקשיבים. לגבי תחושות הגבר , תשימו לב נשים יקרות שלא רק אעשה חווה בייבי בלוז או חלילה דיכאון אחרי לידה. גם גברים חווים טלטלה רצינית. וכן יש גם דיכאון אחרי לידה לגברים ( לא רומזת שזה המקרה שלכם).

אני חושבת שלגברים אין את ההבנה וההכלה שיש לנו.. בעלי מדהים ! מנסה לעזור בהכל ועובד כל יום עד מאוחר 8 בערב רק חוזר הביתה ועדיין מנסה לעזור לי כמה שאפשר אבל יש דברים שאין מה לעשות .. הוא פשוט לא יודע לעשות אותם נגיד שהוא מחליף לה חיתול (בפעמים המאוד בודדות שהוא עשה את זה) הכל דלף לה כי הוא לא ידע איך לשים .. אני כמובן תמיד משבחת אותו ומרימה לו ופשוט מתקנת אותו בשושו הוא גם לא יכול להחזיק אותה ולהיות איתה יותר מחצי שעה שעה גג וזה אם היא לא בוכה והיא רגועה כי אם היא בוכה הוא לא יודע איך להתמודד.. אז הוא בעיקר עוזר לי על מטלות הבית לשטוף כלים כביסות וכאלה.. תנסי אולי פשוט לתת לו מטלות אחרות לעשות שגם יקלו עליך וגם יהיה לו יותר פשוט לבצע אני חושבת שלוקח להם הרבה יותר זמן מאיתנו להבין איך להתנהל עם תינוקי קטן וזה בסדר כי הם לא אמא… בימים שממש קשה תנסי להביא את אמא שלך אליך שתעזור לך ואת תוכלי לישון קצת זה מה שאני עושה פשוט..

אני יכולה לשתף אותך שהשנה הראשונה אחרי הלידה של הבכורה שלנו היתה מזעזעת, היה לנו ממש משבר בזוגיות. אבל נלחמנו, והזמן עשה את שלו, וזה השתפר מאוד מיום ליום ועבר. תקשיבו אחד לשניה, תפנו זמן גם לכם, תעזרו במשפחה/חברים עם הקטני, ואני מקווה שהמשבר הזה יעבור.

אבל אני כלכך רוצה לדבר איתו ולשתף ולפרוק והוא כל פעם נמנע כאילו יש לו כל-כך הרבה מטען והוא מפחד להוציא זה מרחיק אותי ממנו עוד יותר

אני כל פעם מנסה להתקרב ולא הולך אולי שיראה שאני מתרחקת פתאום יתקרב? מה לעשות אוף

מפחדת שאולי בגלל שהיה איתי בלידה

מה זאת אומרת היה איתך בלידה הוא ראה איך התינוק יוצא משם או פשוט עמד לידך בלידה ? אדרבה בגלל שהיה איתך בלידה אמור להיות יותר מתחשב ואכפתי כי ראה כמה סבל עברת כדיי להביא חיים לעולם

ראה את הראש יוצא

אני ממש מיואשת אם זה ימשיך ככה זה יהיה עצוב מאוד..כמה חבל שזה ככה קורה

ממש לא מסכימה עם הבנות מעלי. בעלי מהרגע שהתינוק נולד שותף בהכל הכל. חוץ מהנקה לא היה שום הבדל ביני לבינו ומאמינה שככה צריך להיות. אין שום סיבה בעולם להקל עליו ולחשוב שגבר לא ידע להתמודד עם כל המטלות שבאות עם תינוק. ברגע שהם צריכים ואין להם ברירה יודעים לתפעל הכל טוב מאד. אם הוא קורה לך לחזור לחדר להלביש תגידי אני עסוקה תנסה לבד, קורה לך להחליף חיתול אני בשרותים עכשיו סורי תחליף לבד, נותנת לו את התינוק כדי שישחק איתו וייתן לך קצת לנוח אז תלכי באמת לחדר ותנוחי ולא לחזור אליהם מיד. ברגע שאנחנו משחררות ומראות להם שהם דווקא יודעים יפה מאד איך לנהוג עם תינוק אז פתאום אין כעס וחשבונות אחד על השני. את עדיין יכולה לשנות את זה. וכן, תגידי לו בברור, אתה ישנת ועכשיו גם אני צריכה, זה לא עניין של להתחשבן זה עניין שאני פשוט עייפה ועכשיו אני מצפה ממך להיות עם התינוק כדי שגם אני אנוח וזאת לא בקשה לא הגיונית או לא לגיטימית. לפי דעתי הגיע הזמן שנפסיק ללכת איתם על ביצים בגלל שהם גברים ואנחנו נשים, אולי ייקח להם קצת יותר זמן להתרגל לטיפול בתינוק אבל ממש מהר הם קולטים בדיוק כמונו וזה תלוי גם בנו כמה נשחרר מטלות לעברם ולא נוותר.

בעלי גם לא מסתדר עם גיל כזה קטן אבל שהם גדלים??הוא יכול להיות איתם ימים שלמים. זה ממש יכול להיות מתסכל שתינוק בוכה ואתה לא יודע מה ישלו אבל לרוב לגברים אין את ההכלה והסבלנות והאינטואיציות שיש לאמא איו מה לעשות. עכשיו אני לא אומרת שלא יטפל ולא ינסה אבל אם הוא מתייאש מהר זה לא אומר שהוא לא רוצה לטפל זה אומר שזה קצת גדול עליו אבל לפחות מנסה! תראי לו איך מחזיקים איך מחליפים וכו' והוא כן ינסה אבל לרוב אינלהם את הסבלנות שלנו

יואו מסכנה שלי איזו תחושה מתסכלת זו.. זה ממש כמו לדבר לקיר ולפי איך שזה נראה את מסבירה את זה דווקא עם הרבה מודעות וסבלנות, מתבאסת בשבילך שבעלך לא מצליח להבין אותך עד הסוף. יהיה בסדר אהובה חיבוק גדול והרבה כוחות נפשיים 🫶🏼💖

אם זה מעודד אותך רוב הגברים ואני מדגישה רוב כי יש יחידי סגולה, לא בנויים לטפל בילדים בשנים הראשונות אני יכולה להגיד שבעלי חמסה עליו נסיך עוזר בבית מה שצריך אבל עם הילדים הוא פשוט לא מצליח, לדוגמא היום יצאתי להביא את הגדול מהגן(כן היה לו גן ביום העצמאות😄) והוא התקשר אחרי 7 דקות איפה אני ושהקטנה(בת חודשיים וחצי) בוכה, שנינו יודעות כמה זה קל לשים מוצץ אבל אין להם את זה בסיסטם מה עושים ברגע כזה. אני יכולה להגיד לך שבילדים הגדולים כל הזמן התלוננתי לו עכשיו הגעתי למסקנה עם עצמי שאם אני רוצה להקל עלי אני פשוט מבקשת ממנו דברים אחרים בבית או עזרה עם הגדולים,שהוא חופשי יכול בשישי בצהרים לקחת אותם להורים שלו שיהיה לי קצת שקט שורה תחתונה אם תפנימי שהראש של הגברים עובד אחרת יהיה לך יותר קל,אני בטוחה שיש כאלו שיצאו עלי שמה הקשר וגבר חייב לעזור וכו וכו אבל זה המצב בעולם אי אפשר להתכחש ואם ממש ממש מתחשק לך תנסי בזמנים שאת רגועה ולא ממש צריכה את העזרה שלו לעשות איתו דברים יחד כדי ללמד אותו כמו להחליף טיטול או בגדים וזה.... מלא בהצלחה🙏🏻

הוא אומר את זה כי הוא לא מסוגל להבין מה את עוברת. הוא צריך לחוות את זה כדי להעריך את מה שאת עושה. אני מבינה אותך זה ממש מעציב

את מתארת משבר שמלא זוגות חווים אחרי הלידה. גם אצלנו זה היה ככה, כן החליף חיתולים וניסה לפעמים להאכיל מבקבוק כדי שהילד יתרגל לבקבוק אבל כל הזמן הסביר לי שקשה לו עם תינוקות מאוד קטנים ושהוא יתחבר כשיגדל. היה לי מאודד קשה לקבל את זה, הלכנו לטיפול זוגי לעבוד על הקשר וזה מאוד עזר. אני יכולה להגיד לך שאצלנו גם הזמן עושה את שלו, הבן שלי בן 1.8 והיום הם צמד חמד ממש. בעלי מצר ממש על ההתחלה כי ראה כמה זה הקשה על יצירת הקשר בהמשך וכל הזמן מדבר על איך יהיה אחרת בילד הבא. אני רוצה להגיד שאת ממש בתחילת שנה לא פשוטה, זה משבר ידוע של השנה הראשונה ולפעמים צריך קצת אורך רוח ולהיעזר באחרים כדי להתמודד. שולחת חיבוק ותפילה להרבה שעות שינה ותקשורת טובה