אמא לקטני בת שבועיים וחצי. קטני שחיכינו לו כל כך הרבה זמן. הוא על הנקה בלעדית, ככה שאני למעשה המטפלת היחידה 24/7. נכון שבעלי איתו קצת בערב כשחוזר מהעבודה, אבל זה רק בשביל לקטוף את הפירות ולהינות ממנו כשהוא רגוע. מעבר לקושי הפיזי שברור שקיים, במיוחד לאור הקימות בלילות שנופלות רק עלי, הקושי שלי הפך להיות בעיקר רגשי. תחושה כזו שאיבדתי את עצמי, שאני לא יותר מאשר ציצי מהלך. איך מתמודדים??

את לא לבד! כולן חוות את זה בדרך כזו או אחרת- הכל זמני … ואם את מרגישה שאת צריכה יותר שיתוף פעולה חשבת אולי על שאיבה? ולשלב בקבוק שאוב🙏🏼?

מאמינה לך, חיבוק!! אל תשכחי לעשות דברים בין לבין שמזכירים לך מי את ומה את, למשל סיבוב בצהריים קצת בשמש, שירים, אווירה בבית שעושה לך טוב, מקלחת מפנקת.. ואוכל שאת אוהבת:) בהתחלה זה רק את ובעיקר את בגלל שהתינוק תלוי בך ולאט לאט הם משתחררים ממך והכל יהיה בסדר.. סבלנות והרבה כוחות❤️

לאט לאט... השבועות הראשונים את הופכת להיות כל כולך עבור התינוק וזה קשה, אבל זה לא ישאר ככה! בדר"כ אחרי 6 שבועות הם מתחילים להתאזן לגבי שאיבות - אני ממש מבינה אותך, תנסי לשאוב לפנות בוקר אחרי הנקה, או שתעברי למשאבה ניידת שתשאפר לך לשאוב תוך כדי שאת עושה דברים. זה כל כך זמני.... את לא צריכה לעשות שום דבר מעבר ללגדל את התינוק שלך בשלב הזה, כמה שבועות ותוכלי גם לפנות קצת זמן לעצמך

לא כל כך הבנתי למה הוא לא יכול לקום בלילה? בעלי עובד ועובד קשה מגיע הביתה מתקלח ובא להיות איתה בערב ואז קם בלילה לפחות פעם אחת לחתל ולהיות איתי בהנקה. עשינו את הילדה הזו ביחד וגם לטפל בתינוק זו עבודה.