אני לא יודעת אם זה ההורמונים, אני פשוט מרגישה מאז ומתמיד שההתמסרות שלי ושל בכלי לא הדדית. אני תמיד מתעניינת בו אם הוא הגיע לעבודה, איך הולך לו, אם אכל אם רעב אם להכין לו אוכל. איך הוא מרגיש. ומצידו- כלום, אני יודעת שהוא אוהבת אותי אבל פשוט לא מרגישה שאני באמת חשובה לו. כל כך חשוב לי שיהיה לו טוב. היום בקשתי ממנו שיקנה לי חלב, הוא אמר שיצא לפני עשר דקות ואין לו איפה לקנות עכשיו( רק יש בשכונה וזה חמש דק יגזול מזמנו ואין לו כוח לזה) בקיצור לא רצה ללכת לקנות. אני ממש התעצבנתי, בחיים לא אמרתי לו למשהו שהוא ביקש, ואני בהריון והחוזר דאגה הזו של להתעניין איך אני מרגישה לא קיים אצלו. אני עצבנית.

חחח גם אצלי זה ככה אני דואגת לו כמו אמא והוא פחות.... זה הגברים אינלהם את הרגשות שלנו. לגבי החלב צודקת זה בהחלט מעצבן אני היתי אומרת לו שיעשה מאמץ ויביא

גברים. אל תקחי את זה ספיציפית אליו

אבל כן כדאי לדבר איתו שיהיה במודעות.