צריכה את העזרה שלכן... אני נמצאת בצומת דרכים. קצת ארוך 🙏🏼 אני ובעלי כבר 7 שנים ביחד, מתוכם 3 שנים נשואים יש לנו ילד בן 1.2 ועכשיו אני בהריון שני.. תמיד היו לא בעיות עצבים. מההתחלה שלנו כבר. הוא היה נלחץ מדברים, ומעומס, לא היה משתף בדברים, ואז היה מתפוצץ. היה מוציא את זה בלשבור דברים, או לקרוע דברים, דברים שלו בעיקרון. כשזה היה קורה, הייתי נותנת לזה לחלוף- עד שהיה מאיים להתאבד ופה הייתי מתערבת ומנסה להכניס בו הגיון. הוא לא מטופל בשום צורה. ניסה ללכת לטיפול אבל הרבה פעמים הפסיק מיוזמתו. לאחרונה המצב החריף בגלל המלחמה. הוא גויס למילואים לארבעה חודשים, ועכשיו גויס שוב לחודש. להרגשתי, הוא היה נהנה שם, כמה שזה מוזר להגיד, אבל היה חוזר הביתה כעוס ולחוץ. שבוע שעבר הוא התעצבן כי מסתבר שכאבו לו השיניים(זרק את זה לאוויר בדיעבד)הוא הלך לחדר ושבר שולחן קטן שהיה שם, ואיים להתאבד. דרך את הנשק ואיים גם לקפוץ מהמרפסת.. מה שהיה שונה הפעם זה שראיתי רק את הבן שלי. כשזה קרה הבן שלנו ממש נלחץ והתחיל לבכות, אז התעסקתי בלהרגיע אותו ונתתי לבעלי לפרוק את זה. הוא לא מסוגל לפגוע בנו, אבל ההתנהגות הזאת מאוד מאיימת ומפחידה. וככל שהבן שלי גדל, אני מפחדת שהוא יצולק יותר. אמא שלי במשך שנים לא ידעה שהוא כזה.. מאוד סינגרתי עליו, וריחמתי עליו. ההורים שלו לא נותנים לו מקום, וגם בתור ילד הוא היה כזה. מאוד מופנם ושקט. שבוע שעבר עירבתי את אמא שלי ואת ההורים שלו. הרגשתי שנחצה קו אדום ברגע שהוא דרך את הנשק מול הבן שלנו. אמא שלי ממש פחדה שאני אשאר פה, ובצדק. ההורים שלו ניסו לדבר איתי ולהרגיע אותו , וסוג של האשימו אותי במצב.. אמרו לי שאני צריכה לתת לו יותר ביטחון, ולא להלחיץ אותו. כמובן שעניתי ואמרתי להם שהחיים מלחיצים בלי שאני אלחיץ אותו. הוא צריך ללמוד להתמודד עם זה וללכת לטפל בעצמו... אמא שלי דיברה עם אבא שלו ושיתפה את החששות שלה, ואבא שלו אמר ״שהוא ראה דברים גרועים יותר״. זה היה לי מזעזע לשמוע את זה. כשבעלי חזר למילואים למחרת, הוא דיבר עם הרופא שלו ועכשיו הוא מטופל בכדורים, ומטופל במרכז חוסן. אני חייבת לציין, שהוא לא בן אדם שמתקשר יותר מדי, ודי רגיל שאני עושה בשבילו הכל. ההורים שלי מנסים להשיג אותו דרכי, כי הם יודעים שלא יענה להם, ככה שאני מעורבת בקשר שלהם מאוד. האם אתן חושבות שהתקפלתי? הייתי צריכה לעזוב אותו ולא לתת הזדמנות? אני לא רוצה לעשות נזק לילד שלי ובטח לא לזה שעוד לא נולד. תודה למי שקראה עד לפה❤️

*ההורים שלו מנסים להשיג אותו דרכי*

מוסיפה : ההורים שלו בעיקר חושבים שזה פוסט טראומה בגלל המצב, אבל זה היה הרבה לפני. הם מעודדים אותי להישאר איתו ולהכיל אותו. להתמודד עם הכל לבד, ולוודא שהוא הולך לטיפול, ולוקח כדורים. הופכים אותי לאמא שלו בעיקרון. נמאס לי מהתפקיד הזה. ואני מרגישה שהם מסירים אחריות ממנו, וחוזרים לבית שלהם בשלווה ובשקט.

הוא בן אדם טוב סה״כ עוזר בבית ואוהב לשחק עם הילד.. עד הרגע שהוא מתחרפן. וזה קורה בבת אחת ובאופן לא פרופורציונלי לסיטואציה. הוא לא יודע לבקש סליחה, ובדרך כלל אני מפייסת אותו אחרי זה, ומנסה להבין למה הוא התנהג ככה.. הוא משתתק בדרך כלל, נראה מלא אשמה, אבל לא מבקש סליחה. ואני כאילו מעבירה את זה עד לפעם הבאה .

כרגע הוא לא בבית לפי מה שאת אומרת אז קחי את הזמן לחשוב מה טוב לך ולילדים שלך את צריכה להבהיר לו שהוא חייב טיפול וזה לא יכול להימשך ,לטובת כולכם ואם הוא איים להתאבד ודרך נשק את חייבת לדווח את זה למשטרה או למפקד שלו בצבא כי זה באמת משהו לא רגיל את לא מגזימה וגם אם כולם חושבים ככה אם את מרגישה שאת לא יכולה יותר זכותך לעשות מה שטוב לך

זה ממש נשמע כמו פוסט טראומה. הבן אדם מטפל בעצמו זה התחלה טובה.

בנוסף לטיפול שהוא מקבל כדאי ורצוי שיקחו ממנו את הנשק עד שהוא התאזן לפחות. בעלי גם במילואים ישלו גם אקדח וגם רובה וזה נותן תחושת ביטחון אבל לצערי מהמקרה שלך זה נשמע ההפך...

קודם כל את מלכה ! רואים שאת בנאדם עם לב ענק , כל מה שאת עושה ומקבלת וסופגת ומנסה ועדיין רואה את הטוב זה לא פשוט בכלל ! מאחלת לך שהשם יחזיר לך כפול ! ❤️🙏 קודם כל כול הכבוד לך על ההתערבות וזה שלא שתקת במצב כזה שהוא דורך נשק זה לא צחוק זה קו אדום לגמרי ! את חייבת לעשות עם זה משהו לפני שהיה חס וחלילה מאוחר מידי ! הוא צריך התערבות ועזרה מקצועית לא משנה מה תחשבי כרגע לטובת עצמך והמשפחה שלך שיגידו מה שיגידו הוא כרגע צריך התערבות וטיפול בהקדם האפשרי . מאחלת לך רק טוב ושהיה לכם רק טוב 🙏❤️

הוא במצב נפשי לא טוב. הוא יכול להיות בן אדם רגיל באם יטופל אצל פסיכיאטר מקצועי ויקח כדורים בלי לפספס כולל מעקב צמוד לפחות בהתחלה . וכן כדאי מנסיון לקחת פסיכולוג מקצועי שידבר איתו שיחות

למה הוא ממשיך ללכת למילואים? זה תקין? אי אפשר להגיש בקשה שישתחרר משם על סמך הרקע הנפשי שלו?

לעת עתה, עד שיקבל טיפול את ובנך חייייבים להתרחק, לא נשארים בבית ועם אדם שדורך נשק, לא נשארים בבית עם אדם שמחזיק בנשק ומעורר בנפשו. זה לא אומר שאת לא אוהבת אותו, זה לא אומר שלא תתמכי בו בטיפול ותתני לו הזדמנות ולהבריא ולשוב להיות ביחד אבל זה מסוכן! בעת התקף הוא עלול לא לשלוט במעשיו ולפגוע בעצמו ובכם. שלחי אותו לטיפול, תאסרי על כניסת נשק הביתה ופני לעזרה מקצועית- ארגוני סיוע לנשים, סיוע נפשי לאנשי מילואים ונשותיהם וכו.

קודם כול אני לא מבינה למה הוא ממשיך ללכת לעשות מילואים זה ממש נשמע כמו פוסט טראומה טוב שהוא לוקח כדורים תהיי איתו סבלנית מזג שני תהיי עם יד על הדופק את רואה שיש לו התקף תצאי מהבית ושיקחו לו את הנשק