סיפור הלידה שלי - ארוך ועלול להיות טראומטי למי שמפחדת לקראת לידה🙏 ביום חמישי בבוקר הגעתי לביקורת היריון עודף, המוניטור יצא עם קצת האטות בדופק אבל הרופא אמר שזה לא משמעותי ונתן לי לבחור אם להישאר לזירוז או ללכת הביתה, לבסוף התייעץ עם רופא נוסף הוחלט להמליץ לי על זירוז בלון. ההכנסה של הבלון לא הייתה נוראית כמו שחשבתי, הכניסו לי אותו אפילו בלי מכשיר, ונשארתי איתו משעות הצהריים עד הערב במחלקה, בסביבות 6 בערב באה הרופאה לבדוק אותי ואמרה שהבלון יצא הוציאה לי אותו והחליטה לשלוח אותי לחדר לידה עם פתיחה 2 בערך. לחדר לידה באו איתי בעלי ואמא שלי. בחדר לידה התקלחתי והוחלט לעשות פקיעת מים, ביקשתי אפידורל לפני. המורדים הגיע וניסה להזריק לי אילחוש לפני האפידורל, פתאום הרגשתי משהו משפריץ לי מהגב, בראש אמרתי לעצמי תרגישי זה כנראה רק מים שהוא משפריץ לחיטוי או משהו, פעם נוספת הוא דוקר שוב משהו משפריץ לי מהגב, אני לא זזה, ואז הוא מכניס את האפידורל, כאבים חזקים שלא זכרתי שכך זה היה בשתי הלידות הקודמות, ואני לא זזה. כשסיים ועזרו לי לשכב שאלתי אם השפריץ לי דם מהגב, אם זה בסדר, תקין, לא מסוכן.. המרדים כמו כעס וענה "מה את חושבת זה נורמלי שיוצא דם לפעמים שעושים זריקה" אני שמה לב שהם מנגבים את הדם מהריצפה ושותקת. בנתיים מכניסים את בעלי ואמא שלי הם שואלים מה איתי ואני לא מצליחה להוציא מילה מהפה, מחכה שהמרדים ילך, פחדתי ממנו. הוא יוצא, אני מתחילה לבכות, מספרת להם מה קרה, חוששת שאולי משהו היה לא תקין, לבסוף נרגעת וממשיכים בלידה. שמים לי קטטר, פוקעים את המים, הלידה לא מתקדמת, מחליטים לשים פיטוצין, נוזלים, הלידה לא מתקדמת, ובכל הזמן הזה יש האטות בדופק, מחליטים להחדיר לי חזרה מים לרחם מחשש שחבל הטבור כרוך וגורם להאטות, זה לא עוזר. המיילדת שלי, מלאך בשם נעמי, מנסה לקדם אותי בכל דרך אפשרית, הגעתי לפתיחה 4, כבר מתחילים לדבר על ניתוח, החלטנו לנסות ללחוץ ולקדם את הלידה, אני לוחצת, נותנת את כולי, הלידה לא מתקדמת, ממשיך ירידות בדופק, מגיעה רופאה, בודקת, לניתוח חירום עכשיו!!! אני בהלם. מפוחדת. בעלי ואמא שלי אחרי כל התפילות, אחרי כל מה שניסינו, בסוף גם ניתוח. אני מפחדת כי האפידורל איחלש אבל אני עדיין מרגישה, ומתחננת אליהם, אני מרגישה, תרדימו אותי! אף אחד לא מקשיב לי, כולם בלחץ, יוצאים לניתוח. המיילדת שלי, נעמי, באה איתי, מנסה להרגיע, בחדר ניתוח אני רואה שוב את המרדים, זה שפחדתי ממנו, מביאים לי לחתום, המיילדת שלי שמה לב שאני משותקת מפחד מבקשת מהמרדים לשים לי עוד חומר הרדמה כי אני מפחדת להרגיש, מתחילים. מרגישה שמחטאים לי את הבטן, ושנוגעים בי, לא הרגשתי כאב, אחרי כמה דקות, הוא יצא. המלאך הקטן שלי. בחוץ. הוא בסדר. אני נושמת. המיילדת הביאה אותו לידי, אני מלטפת אותו והיא אומרת לי שהיא מוציאה אותו אל בעלי ולבדיקות של אחרי לידה. בנתיים תופרים אותי, זה לוקח קצת זמן, מוציאים אותי להתאוששות. אמא נכנסה אליי להגיד מזל טוב ואז בקשו ממנה ללכת, שם הצלחתי קצת לנוח, קיבלתי משככים.. לאחר מס' שעות מורידים למחלקה, בעלי שם, מחכה לי, דואג. משם מתחילים התאוששות מניתוח חירום, כאובה, מעכלת מה שעברתי, ומאושרת על האוצר הקטן שה' נתן לנו, תודה אבא שבשמיים!!!!

ואוווווו אלופה אמאלה אני בהלם מהמרדים איפה ילדת אם אפשר לדעת? ובשעה טובה ומוצלחת שתזכו לגדל בנחת מזל טוב את אלופה אלופה אלופה ושולחת חיבוק על כול מה שעברת למרות שהכל שווה בשבילם❤❤❤