תינוק בן שבעה חודשים… מאז ומתמיד קורה שהוא בוכה בלילה שנופל לו המוצץ או שחם לו, בעלי הולך אליו הוא צורח את נשמתו ברמות מטורפות. כשאני הולכת אליו הוא לוקח את המוצץ ונרדם בחזרה, רגוע בלי בכי. ככה כל הזמן, כשאני במקלחת ובעלי הולך זה צרחות. ברמה שפעם אחת יצאתי מהבית הוא בכה כלכך ונחנק מהבכי עד שהגעתי. שלא תטעו לרגע הוא מטורף על בעלי ומושיט לו כל היום ידים, שמח כשהוא רואה אותו. כשהוא איתו לבד ביום יום אין בכי ואין שום בעיה. זה קורה רק בלילות לא משנה מי ניגש אליו ברגע שזאת לא אני. ככה מהרגע שנולד. ממה זה נובע? ומה ניתן לעשות?

נשמע לי הגיוני, לפני כל פעם שאת הולכת אפילו אם סה רק למקלחת תגידי לו "מאמי אמא הולכת וחוזרת" תתמידי בזה, לאט לאט יבין, אם אני לא טועה זה גיל שקשה להם להבין כמשהו לא נמצא מולם הוא קיים, מבחינתם מה שלא רואים לא קיים וזה סוג של חרדת נטישה

החיבור לאמא חזק התינוק שלי כבר בן שנה ושלוש הרבה פעמים בלילה בעלי מחבק אותו מלטף אותו הוא ממשיך לבכות אני רק נכנסת לחדר, לא נוגעת בו הוא מפסיק לבכות ובעלי מקלח, מחתל, משחק איתו הזמן יעשה את שלו

אצלי בדיוק הפוך 😓 מאז שבעלי חזר ממילואים בלילות היא רוצה רק אותו! לא משנה מה אני עושה היא בוכה בכי צרחותת רוצה רק את אבא שלה חחח לא יודעת מה אני יעשה שבוע הבא כשהוא חוזר למילואים 😭😭😭

וביום היא איתי רוב הזמן כי הוא עובד הכל טובב היא דבק עליי לא משחררת אותי אבל איך שמגיע הלילה וצריך ללכת לישון רוצה רק אותו