פוסט פריקה אשמח לעידוד אני חודשיים אחרי לידה,יש בבית בן 5 בן 3 ותינוקת בת חודשיים, בזמן האחרון אני מרגישה שממש קשה לי עם הילדים אני רק מחכה שיהיה לי בלילה את הזמן שלי לעצמי בשקט, שבא לי לחזור לישון כשבא לי, ללכת לשירותים בלי לשבת שם בלחץ שאני חייבת לצאת כי מי יודע מה הם עושים עכשיו..מרגישה אמא חרא, אני שרופה על הילדים הם מהממים אבל הבן שבן 3 עושה לי הפגנות כל הזמן על כל דבר והגדול גם עושה שטויות ברמה של לקחת כוס ולשפוך על השולחן, למה ? ככה בא לו, בעלי כל הזמן אומר שאני לא מספיק קשה איתם, אבל אני פשוט לא מצליחה, נמאס לי כל הזמן להעיר ולהתעצבן עליהם בא לי שיהיה לי איתם כיף ורגוע, אנחנו נמצאים עכשיו במלון(אנחנו עובדים שם פחות באנו לנפוש...) והחלטתי שהיום אני איתם כל היום ועושים כיף וזה אבל כמות הפעמים שהערתי להם על שטויות שהם עשו היתה גדולה ואז אני מתבאסה על עצמי אבל מה אני אמורה לעשות? לתת להם לעשות שטויות, לשפוך דברים על השולחן לעשות פרצופים מוזרים ולדבר כמו ילדים מוזרים, אין לי כח לא מגיע להם אמא עצבנית אני רוצה שיהיה להם הכי טוב בחיים ואני רק אוכלת את עצמי על כמות ההערות שלי וזה גורם לי לרצות לזמן שלי עם עצמי ומחשבות שהם מסכנים שאני אמא שלהם... איך ממשיכים מפה?? איך אני גורמת לעצמי להפסיק להעיר להם ולשחרר??? לקבל את עצמי ולהבין שאולי אני לא כזו גרועה😭😭

את לא גרועהההה שתי הגדולות שלי בנות 4 ושנתיים וחצי והן עושות לי ממש קושי גם אני מעירה להן המוןןן וגם צועקת לפעמים גם בעלי אומר לי שאני לא מספיק קשה איתן אני מנסה כמה שאפשר להיות איתן עדינה ולהיות אמא כיפית אבל בעיקר בימים האלה של החופש זה כמעט בלתי אפשרי שיהיו בריאים והקטן בן שנה עוד מעט גם הוא לומד מהן יחד שלושתם זה ממש מצאת החמה ועד צאת הנשמהההה חחחחחחח העיקר שיהיו בריאים לא צריך יותר מזה ובעזרת ה' גם יגדלו ולאט לאט יהיה יותר קל

לא נעים אבל שמחה לשמוע שזה לא רק אני כל ערב מחדש יש לי ייסורי מצפון איפה הייתי יכולה לא להעיר או לא להתעצבן.....