לידה ראשונה אני 5 שבועות אחרי לידה ב״ה יש לי בעל הכי תומך ומקסים בעולם, תינוק בריא ומשפחה תומכת.. הפכנו להורים אחרי 3 וחצי שנים של זוגיות מהממת שבה טרפנו את העולם..! ועדיין… פתאום מרגישה שהעולם חרב עליי פשוט חרב! הילד לקח לי הכל…!!! את השקט, את העצמאות, את החופשיות, את הזוגיות, את ההספקים, את העשייה, את השינה, את הפרטיות, את הרוגע, ואת השלווה. פשוט לא יודעת מה עושים עם הדבר הזה. כל הזמן בוכה ומתאבלת על החיים שהיו לי ושכבר לא יהיו… אבל, איך ממשיכים מכאן? איך חושבים חיובי? האם ההרגשה הזו תעבור אי פעם? כל כך מרגישה מצפון שאני בכלל מתלוננת.. יש לי פה ילד מהמם שישן לידי כשיש לי חברות שאפילו בן זוג עדיין לא מצאו. ב״ה יש לי תמיכה ולא חושבת שזה כוון של דיכאון.. אבל עדיין לא עוזר לי התמיכה מרגישה שאף אחד לא באמת מבין.. ופעם ראשונה שאני מרגישה שאפילו בעלי לא באמת מבין מה עובר עליי… האם כל הכאב הפיזי, והנפשי שאחרי הלידה עובר? האם אני יחזור להיות שמחה כמו פעם? ידעתי שילד ראשון זה חתיכת שינוי ובוקס לפרצוף אבל לא קלטתי עד כמה.. כואב לי עליי וכואב לי על התינוקי שלי שהוא חסר ישע וכל כך תלוי בי. אנחנו הורים ראשונים לא כל כך יודעים מה אנחנו עושים והכל חדש וכל דבר שואלים את כולם וזה פשוט להיות סביבו 24/7. לפעמים קולטת שאני ובעלי אפילו בוקר טוב ולילה טוב לא הצלחנו להגיד אחד לשני.. שלא נדבר על לשמור נידה כבר 5 שבועות… זה כל היום להעניק מבלי לקבל ולהתמלא. לא מצליחה להכיל את התחושה שמישהו כל כך תלוי בך והכל עכשיו בחיים תלוי בו. פשוט עצב קושי שלא נגמר ובדידות גדולה אשמח לעידוד ומילים מבנות שחוו ככה🩷

כלכך מבינה אותך🤍 אני במצב ממש דומה לשלך, מחבקת 🤍🤍

יואו אוף! כלכך מבינה אותך. אני חודש אחרי לידה ראשונה, ואת מתארת את אותן הרגשות שאני חווה!!💔 שולחת לנו חיבוק ואמן שנעבור את זה בטוב ושלווה🤍

אני מאוד מזדהה, מחבקת אותך.. אני חושבת שזה טבעי להרגיש ככה הרי זה טירוף אחד גדול הקונספט של תינוק וילד וזה בלתי נקלט לפני כן... אני כן יכולה לומר שאני מתחילה להבין שיש מרווחים שבהם כן יש זמן לעצמי ולזמן עם בעלי ושצריך לדעת לנצל אותם. לא לדחות אותם ולא רק לנוח כל היום, למרות העייפות... ובסוף התינוק תלוי בך וגם את יכולה לדרוש מסגרת מסויימת ממנו והוא כילד בהמשך יתרגל. אצלי בבית למשל ידענו שאמא ישנה שנצ כל יום חחח אז כולם היו בשקט. אני מחכה לשאוב כדי שאני אוכל לשתות עם בעלי כוס יין במסעדה כי ברור לי שזה חשוב לי

אני באותו מצב שלך!!!!!!!!!!!!

נראית כמו מנקה כל היום עם פיג׳מה לא מצליחה לשתות נס להתקלח לטפח את עצמי כמו שצריך לא לדבר על שינה נורמלית כל פעם שישן אני מוצאת את עצמי בלופ של לא יודעת מה לעשות לנקות לבשל לכבס לארגן לישון? כבר חודש לא ראיתי את הסידרה שלי אפילו כל הזמן במרדף אחרי מה הוא צריך מה לקנות לו? פשוט הלם מטורף כולם אומרים שזה ככה בשלושה חודשים הראשונים ואז מתרגלים וזה נהיה קל יותר אני באמת מקווה שזה ככה כי גם אנחנו צריכות להתרגל שהחיים ישתנו- ונצטרך לשלב בין אימהות לבין החיים שלנו