פוסט פריקה אני אמא לתינוק בן 3 חודשים ובת שנה וחצי, עובדה זו לבד מתארת כמה קשה זה יכול להיות. התינוק על הנקה מלאה וסרבן מוצצים, השינות שלו קצרות אבל חיוני ושמח, לפעמים בוכה או לא רגוע אם הוא רוצה לישון.. תקופת הגזים עברה ברוך ה. כבר חודשיים מרגישה רע ועצבנית, מבואסת מרגישה שהילדים שלי ״קשים״ לא יושנים טוב בחודשים הראשונים. רוב הזמן אני מתעסק איתם בבית. עכשיו אני מבינה שהרגשות אלו בגלל ההערות והתגובות של חמותי וגיסתי. משדרות שהתינוק שלי לא נוח, לא רגוע. כל פיפס אומרות זה גזים קשה לו אולי עצירות, הילדים שלי היו יושנים מלא. מצד שני אחיות שלי ואמהות נוספות אומרות גם אצלנו היה כך, תקופה ראשונה קשה, ומשדרות שזה נורמלי וזה יעבור.

תקשיבי נשמע שדווקא את במקום ממש סטנדרטי ואת עוברת מה שכולם עוברים... ההפרש בין שלי זה שנה וחודשיים... ואני מניקה הנקה מלאה.... הנקתי אותה עד גיל חמישה שישה חודשים ואז עברתי לשלב תמך כי נמאס לי לשאוב אבל אני עדיין מניקה ... כבר בת 8 חודשים... המפתח לפי דעתי זה נטו את האם את רגועה? האם את בטוחה שמה שאת עושה נכון? אם כן מעולה לוגסי חמותך וכו' להתעלם! בסוף כולם יכולים להגיד מה שהם רוצים... את אמא את יודעת ... כמו שהכנסו אלי לבית ויעירו לי על זה שהבת שלי בוכה בריצפה ולוקח לי זמן לגשת ואני לא ישר רצה אליה... או שאני מביאה לילדים שלי לאכול אוכל שבחיים לא היו מביאים לילד... (קרה לי שיצאו עלי שאני מביאה לילדה בת חמישה חודשים ביצה..) או שהילד אוכל אפונה שלימה ... קיצור כולם יכולים להגיד הכל על הכל... אבל בשורה תחתונה אני יודעת מה נכון ומה טוב לילדים אז שכולם יקפצו טיקשקשו... ואני פשוט מסננת... ומבטיחה לך שאת מדהימה... ועוד דבר לגבי העצבים וכו'... זה הכי מובן שיש שימי לב שזה לא דכדוך אחרי לידה... (כן היה לי את זה גיליתי את זה 4מחודשים אחרי הלידה ועברץי עיבוד לידה והריון וזה ממש עזר לי)