וואלה אין לי מושג אם התפתחה לי כבר פתיחה או מחיקה או משהו לפחות,אבל הכאבים האלה רק מתגברים ומתגברים אבל ברוך השם ישלי סיבולת גבוהה. אבל איך נשים שורדות את זה איךךך,לשבת כבר נהיה בלתי אפשרי בשבילי מרגישה כאילו תוקעים לי סכין במשפעות וברחם,לעמוד גם קשה אבל עוד איכשהו סביל(הרבה יותר טוב מלשבת זה בטוח)ואם אני מנסה לזוז ולעשות תנועות זה רק מגביר לי את הכאבים אבל אם שוכבת במיטה אז עוד איכשהו שורדת איפה ההיגיון של הגוף זה לא אמור להיות הפוך?😂ככל שזזים יותר יותר קל?או שהגוף שלי כזה בטטה שהוא מעדיף לנוח עד הרגע האחרון🫣 לא מסוגלת לדמיין לעצמי איך אפשר לזוז ולעשות תנועות כשיש פתיחה גדולה🥹

זה קשה מאודדדד בהריון הראשון היו לי צירים שחשבתי שזהוווו אני מתה ראיתי כוכבים לא הייתי מסוגלת לא לשכב ולא לעמוד סיוטטט ברמה שאמרתי זהווו אני לא מביאה יותר ילדים.... עכשיו היריון שני בינתיים צירים עדינים יותר מקווה שישאר ככה ויהיה לי פיצוי על מה שהיה לי

וואי לי קשה גם במנוחה וגם בתזוזה

גם לי למרות שעכשיו התחלתי סתם לעשות הליכות ולהזיז ממש בעדינות את האגן מצד לצד וזה דווקא דיי עוזר

היריון קודם - צירים מוקדמים יותר מחודש וחצי עד הלידה (בשבוע 36+4). היריון נוכחי - כבר יותר משלושה חודשים(!) עם צירים שהולכים ומתגברים. כואב נורא ואין באמת מה לעשות. היום בשבוע 34+5 ומקווה שלא נשאר עוד הרבה כי זה סבל..

אני לא יודעת איך אפשר לשרוד ככה הרבה זמן