בנות מעניין אותי לשמוע פה כל אחת ואחת מכן מה הרגשתן שחזרתן הבייתה אחרי לידה?איך מעכלים ומתרגלים לחיים שיש לך ילד?חוזרים מהבית חולים הבייתה ומה מרגישים?באותו רגע כבר אוהבים או לוקח זמם כמה זמן עד שנקשרים?

זה תלוי מאוד בך כל אחת זה שונה בילדה הראשונה היה לי קשה להתרגל ובילדה השניה התאהבתי ישר אולי כי בילד השני כבר יודעים מה זה אמהות ולקראת מה מגיעים

בלידה הראשונה היתה לי עצבות ותסכול ולא נקשרתי לתינוקת מיד... לקח לי זמן. בלידות הבאות כבר ידעתי מה זה מראש והיה יותר קל וחזרתי לתפקד מהר, גם נקשרתי לתינוקות מהר

אני בשתי הלידות התחברתי ישר לתינוקות בלידה השניה היה לי קיסרי ובכיתי שלא מביאים לי את התינוקת רק אחרי המון שעות...וזה אושר עילאי ואין כיף מזה בעולם . יש גם קושי בעיקר בלילות שאת מתה לישון.... אבל הכי כיף זה ההנקה

וואו איזה שאלה שתמיד גם שואלת את עצמי. עכשיו בהריון ראשון ותמיד שואלת את עצמי מעניין איך אני אהיה, איך אני ארגיש .. עוקבת ❤️

זה תלוי רק בך אנע חזרתי הביתה ישר מהבית חולים אני גרה בדרום וכל המשפחה שלנו במרכז .. אני התאהבתי מהרגע שגיליתי שאני בהריון וככה המשכתי וברוך ה׳ אני מסתדרת מצויין איתו לא עושה לי בלאגן , כיף לי לקום אליו להיות איתו

חייבת להגיד לך שלא מספיק מדברים על זה. יש כאלה שלוקחות את זה כחווייה חיובית זה גם תלוי איך הלידה היתה. אןמרת לך מהחוויה שלי היתה לי לידה קצת טראומטית לא משהו רציני אבל זה טראומה לכל דבר הגוף יוצר חיים וזה לוקח זמן לעכל את זה! בהתחלה נקשרתי לילד מאוד הייתי בסוג של אופוריה והנקתי גם, אחרי קצת זמן היה לי רע התחלתי להרגיש דכדוך ןהייתי עם תפרים וקרעים והיה לי מאוד קשה לתפקד היה לי קשה להסתכל על עצמי במראה, ההנקה הגעילה אותי (עדיין..), גודש ריבוי יתר של חלב טפטופים מה לא.. הרגשתי גוש סירחון מהלך בגדול. חשבתי שאחרי הלידה החיים ורודים והכל יהיה טוב אבל זה תובעני ברמות. את מרגישה שאת בלופ שלא נגמר וממליצה לך מאוד על עזרה שיהיה איתך מישהו כל הזמן. לא להישאב לדיכאון ולדכדוך ולעשות מה שעושה לך טוב! לצאת מלא בחוץ! אני רק רוצה להגיד לך שזה ממש טבעי לא להיקשר ישר לתינוק, תהיי סלחנית כלפי עצמך והכי חשוב תזכרי שהוא תינוק וזה עובר כמו כלוםםםםם תוך שניה הם גדלים ושוכחים הכל

ביום שיצאתי מהבית חולים זה הרגיש שהאדמה יורדת לי מתחת לרגליים, תינוק חדש ופתאום אני צריכה להיות איתו לבד בלי השגחה של צוות לא יודעת יותר מידי מפחדת אפילו להרים אותו.. פחדתי לרדת איתו במדרגות שלא יפול לי מהיד פחדתי לנסוע איתו באוטו לשים אותו בכיסא.. הכל היה מפחיד, אחרי חודשים שלוש משלימים קצת שינה ומרגישים טיפה יותר ביטחון כי הילד גם גדל.. אבל אן ספק שזה מפחיד ברמות

.