אני נשואה עם תינוק בן 4 חודשים. מאז ומתמיד היה לי קשה עם בעלי אנחנו נשואים 3 שנים. הוא לא רואה אותי לא משנה כמה קשה לי אכפת לו רק מעצמו הוא גם מודה שהוא אגואיסט אבל לא עושה עם זה כלום. מבחינתו אם שטף בקבוקים באותו ערב הוא "עזר" לי רצח. אני לא מוצאת בו עניין לא משיכנ. לא שיחה. הרבה אנשים שואלים אותי מה אני עושה איתו? אני בחורה בלי להשמע גאוותנית באמת מצליחה שנה רביעית להנדסה משלבת שיעורים פרטיים ותינוק הבית תמיד נקי מצוחצח כל כך מץאמצת שיהיה טוב. ניסיתי שנלך לטיפול זוגי אבל הוא החליט אחרי שתי נסיונות שלא מתאים לן. אני לא יודעת אם להתגרש כאילו אני יודעת שזה לא באמת כתם אבל בחיים לא חשבתי שאני אגיע לשם. שאני אהיה גרושה עם ילד יש מישהי עם ניסיון שיכולה להגיד לי שהיא באמת גרושה עם ילד ומאושרת? אין חרטה? אין קושי עם הלבד? למרות שאני בכל מקרה איתו ומרגישה כל כך בודדה אין פרטנר באמת

הלכתם לטיפול זוגי פעם?

מאוד קל לפרק בית, אפשר למצוא סיבות מכאן ועד אנטרטיקה אבל מה תעשי? איזה חיים יהיה לך? לילד שלך?? משיכה ואהבה זה לא דברים שמגיעים כמו בסרטים, אחרי שלב ההתאהבות יש הרבה זוגות שצריכים להמשיך לעבוד על העניין הזה, מציעה לכם ללכת לייעוץ זוגי אם לא מסתדרים/ או אפילו שאת תלכי חבל על הבית שלכם

א. גרושה זה לא כתם. ב. לכי לטיפול בעצמך. שינה את חיי.

ניסיתי. אפילו מי שטיפח בנו רמז לי שהוא הבעיה אז מה עוזר לי ללכת

לא, טיפול פרטני. רק עבורך.