ילדתי לפני שבועיים וחצי. וכשמגיע הלילה הדמעות לא מפסיקות. חושבת לעצמי מה היה כלכך דחוף לי להביא ילדה לעולם? ותוך כדי מסתכלת עלייה וחושבת שלא מגיע לה אמא כמוני שחושבת ככה!! שלא תטעו, אני אוהבת אותה כלכך ומעניקה לה המון חום ואהבה. חיכיתי לה כלכך אבל לא הבנתי כמה אחריות וכמה זה קשה!! אני מרגישה שאין לי חיים אחרים חוץ ממנה, שאין לי זמן לעצמי. חוץ ממקלחת וציחצוח שיניים אני לא מספיקה לטפח את עצמי, וכל מי שמכיר אותי יןדע כמה אני מתוקתקת. הכאבים בגוף, החולשה, התפרים, הגוף החדש, הכל כלכך שונה ועם כל זה לטפל במישהי אחרת, לתת את כל כולך רק לה. ומה נשאר לעצמי? כלום אני כלכך חלשה פיזית ונפשית. אני מתגעגעת לחיים שלי לפני, כלכך מתגעגעת עד דמעות אני לא יכולה להסביר לכן את הכאב בלב שיש לי על החיים החדשים שלי. מרגישה כלכך כפוית טובה שאני לא מודה על זה. אבל אני לא מצליחה. סליחה בורא עולם, סליחה.

היי מהממת שאת אני כל כך מבינה אותך כי זה מה שהרגשתי בול אחרי הלידה מהטיפוח שהיה לי ירד לא היה לי כח לעצמי כל הזמן הייתי עם הקטנה חשבתי את אותם מחשבות... אבל הייי זה עובר זה הורמונים שיש לאישה בגוף אחרי לידה זה רגשות שיש לכל אמא באשר היא, הילדה שלך צריכה אותך הילדה שלך מחכה רק לך שתהיי האמא שלה את האמא הכי טובה שהיא יכלה לקבל מבטיחה לך❤️ הרגשתי בול ככה אמרתי למה ואיך בלי סוף אבל היום אחרי שאת לומדת אותה שהיא כבר בת חודשיים וחצי ומחייכת לך בלי סוף את מבינה כמה את חשובה לה וכמה היא חשובה לך אני פה לומר לך שזה עוד שבוע שבועיים את תתעוררי ותביני שהכל בסדר היא תתחיל עם סדר יום והכל יסתדר אני ממליצה לך להתחיל לחזור לשגרה אצלי זה התחיל עם להתלבש כל בוקר להתאפר לאט לאט חזרתי לעצמי חיבוק ענק הכל יסתדר❤️❤️❤️❤️

ואם את צריכה כל דבר/ שאלה/ יעוץ אני פה גם אמא טריה שחוותה את זה🩷

טרם ילדתי, אבל מחברות אני יודעת שהמון המון אמהות מרגישות ככה בהתחלה. יש לי חברה שלקח לה 4 שנים להיכנס להריון כולל טיפולי פוריות ועדיין הרגישה ככה אחרי הלידה. זה. זו תחושה לגיטימית, את באמת מוותרת על חלק מעצמך. לא יודעת האם זה מעודד אבל גם בגיל 32 זה מרגיש מאוד מוקדם ויש לי עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה להספיק.

קודם כל שיהיה בשעה טובה❤️ ודבר שני אני מבינה אותך גם לי היה ככה וגם אני הרגשתי ככה ובכיתי כל יום וזה בסדר לבכות וזה בסדר להרגיש ככה את אחרי לידה הורמונלית וכל הרגשות מתעצמים וגם הגוף עבר טראומה.. התקופה הזאת תעבור עוד מעט ואת תיהיי הכי שמחה ומאושרת ובינתיים תיעזרי בבעל במשפחה שלך תאפשרי להם לעזור לך בין אם זה לשמור על הילדה כמה שעות שתוכלי לדאוג קצת לעצמך❤️

אנחם אותך ואומר שכולן מרגישות ככה זה נקרא בייבי בלוז מתקפת הורמונים מטלטלת הכל זמני הכל יעבור🩷🩷🩷🩷

מבינה אותך כל כךךךךךךך הייתי בוכה מהערב עד הבוקר ומקללת את עצמי שלא מגיע לבן שלי אותי והמשפחה שלי עטפה אותי ואמא שלי ישנה לידי כל לילה כדי שלא אכנס לדיכאון אחרי לידה וזה לא עזר בכל זאת הרגשתי לבד ובהשגחה פרטית הכל עבר באמת אחרי חודש וחצי בערך הכל יהיה בסדר ואת אמא מושלמת😍😍

ואי בול מזכירה לי את עצמי עד שהבן שלי היה בן חודשיים הייתי מאוד ככה זה עובר את תראי

הי אהובה , את רק שבועיים אחרי לידה , הכל עוד קשה ,מבטיחה לך שהכל עובר , עוד מעט תהיי פחות כאובה , עוד מעט היא תתחיל קצת לישון יותר,עוד מעט תראי איך הזמן טס בלי ששמת לב ופתאום היא מתהפכת,זוחלת,הולכת ומדברת וכל הקושי ישכח ! הכל זה תקופות ואחרי לידה זה תקופה קשה שתעבור , אני מבטיחה, גם אם זה לא נראה ככה! אם יש לך אפשרות לכמה שיותר עזרה תקחי , תשתפי את הקרובים שלך ברגשות שלך, קחי לעצמך כמה שעות בשבוע לעשות משהו שאת אוהבת, תצאי עם הקטנה לטייל בחוץ( יש מלא סדנאות מגיל לידה, אפילו בקניונים ללא עלות) ככה תכירי עוד מלא אמהות שעוברות בדיוק מה שאת עוברת ותביני שאת לא לבד ! אם את צריכה מישהו לדבר איתו אני פה 🤍

יפהה שלייי את שבועיים וחצי בלבד!! אחרי לידה את יודעת כמה מרגישות ככה ? אני חושבת שכולן כולל כולן לא משנה כמה חיכו להריון וללידה שלהן קיבלו את ההלם של החיים שלהם בשבועות הראשונים עם התינוק. קודם כל לידה זה אכן טראומה לגוף. לאט לאט תתחזקי שוב! דבר שני את תמצאי את הדרך לשלב בינך לבין התינוקת המהממת שלך. נשבעת לך שחשבתי בדיוק כמו אבל חודש וחצי אחרי לידה התחלתי לראות טיפת אור. מצאתי את הדרך לטפל גם בעצמי ואפילו יצאתי לשתות עם בעלי. וזה משתפר עם הזמן שהם גדלים. את ממש אמא טרייה תני להכל זמן את תביני כמה קשה זה ילד אבל כמה הוא ימלא את חייך עד שבלעדיו תרגישי שחייך לפני לא היו שווים כלום.

היי מאמי להגיד לך שבדיוק אבל בדיוק בדיוק בדיוק הרגשתי ואמרתי גם מה שאת אומרת אחרי שילדה את הראשונה לפני 3 שנים. היתי בדכאון שבועיים לא אכלתי התחרטתי אמאתי מה עשיתי היתי לתאום בבועה כזאת יש לזה גם שם בייביזים משהו כזה תקשיבי לי טוב זה יחלוף את תראי תחשבי פתאום בום אנחנו אמהות, במכה אף אחד לא מכין. אני מבטיחה לך שהזמן יעשה את שלו תחשבי שילדתי בקורונה בשיאה היתי לבד אחרי שבעלי חזר כבר לעבודה ,לבד. תני לזמן לעשות שלו לאט לאט ותדברי אל תחזיקי בפנים כלום כולם חוות את זה והנה אני בהריון שני ברוך ה צריכה ללדת אז תביני הכל עובר וחולף ואנחנו חזקות !!! שולחת חיבוק חם❤️❤️❤️

אני ילדתי לפני חמישה ימים, ולגמרי מבינה אותך. היום היו לי כבר שלושה מתקפות בכי. ואני מרגישה לא מספיק טובה. מה שעזר זה לי זה לקחת הפסקה של שעה ללכת, עשיתי אמבטיה טובה סידרתי גבות עשיתי טיפול פנים לעצמי ושמתי קרמים. יצאתי מהחדר חדשה ועם המון אנרגיות לביבי.. תנסי❤️

הרגשתי בדיוק כמוך אחרי שילדתי את הבת הגדולה שלי. אלו הרגשות טבעיות שהרבה נשים חוות, זה שינוי גדול שקורה לנו בחיים- אחריות שהיא ענקית! ולפעמים קשה להכיל את הגודל של זה ולוקח זמן. החיים עם ילד ובלי שונים לחלוטין.. לאט לאט תלמדי אותה והיא אותך, וזה משתפר עם הזמן(: שבועיים וחצי זה באמת מעט מאוד זמן, ולפני שניה ילדת, תני לעצמך זמן להחלים מהלידה, תעזרי כמה שאת יכולה שיהיו לך כוחות לטפל בה ובך.. זה עובר ומשתפר!! ❤️

כל מילה ממה שכתבת רק מוכיחה את היותך אישה נורמלית ובריאה בנפשה! אין אחת שלא מרגישה ככה במידה כזו או אחרת!!!!!! אם היית כותבת שהכל קל ומושלם וורוד לך שבועיים אחרי לידה הייתי מרימה גבה וחוששת לגבייך

קוראת ונזכרת בתחושות שלי לפני שנתיים וחצי אהובה זה נקרא ״בייבי בלוז״ זה הורמונלי זה נורמלי וזה עובר!!! אני מבטיחה לך! אחרי כחודש הרגשתי שמישהו פתאום כיבה את זה וכל החושך שהרגשתי התחלף בקרן אור ופתאום החיים שוב היו יפים. עכשיו אני כמה ימים אחרי לידה שניה ובכל פעם שחולפת לי מחשבה קשה אני נזכרת שזה לא באמת. תשימי לעצמך תזכורת לעוד חודש- חודשיים להיכנס לפוסט שלך ולראי שאת כבר תיהי במקום אחר.

כל כך מבינה אותך😢❤️ ילדתי לפני חודשיים וזה בדיוק המחשבות שהיו לי, הייתי בוכה בלי סוף… רק לעודד אותך שזאת הרגשה נורמאלית והיא תעבור בעזרת ה׳ בקרוב ואת תתחזקי ותיראי איך זה ניהיה יותר קל

היי פעם ראשונה שיוצא לי להגיב אבל נגעת בלב שלי אני 4 חודשים אחרי לידה והכאב שאת מרגישה מנסיון עובר והכל יהיה בסדר נכון שעכשיו זה לא נראה ככה וזה נשמע כמו עוד מילות ניחום אבל את תראי שזה עם הזמן מתרפא נכון לא תחזרי לחיים שלך כמו שהיו לפני ואני יכולה לספר לך שהייתי בדיוק ככה ועד היום יש לי רגעים כאלה וזה בסדר אני אנושיים וזה הגיוני וזה לא מוריד ממך כאימא אני בטוחה שאת אמא מדהימה והילדה שלך זכתה בך

ממש ממש מבינה אותך החזרת אותי אחורה לתחושות הקשות האלו לא הבנתי איך ממשיכים לחיות רגיל כולם וואלה לי ״נעצרו״ החיים אבל גדול, זה באמת עובר תאמיני או לא עם הזמן התחושות האלו דועכות ובאמת שהשגרה נהיית עם הרבה יותר אור וטוב, אצלי זה לקח סביבות חודש וחצי לחלוף.. תני לתחושות כרגע מקום, תשתפי!! בעיקר את בעלך ותאמיני שזה פשוט יחלוף!! חיבוק❤️❤️

אוקיי תעקבי אחרי התחושות אם הן ממשיכות עוד כשבועיים שלושה ממליצה בטיפת חלב להעלות את זה כי יש חשד לדיכאון אחרי לידה. חשוב לומר שכל מה שאת מרגישה לגיטמי והגיוני ופעם כשנולד תינוק כל המשפחה הייתה מתגייסת לעזור לאמא היום אנחנו די לבד. לבד ביום לבד בלילה וצריכות להגיד תודה אם מישהו מגיע לשעתיים עם עוגה כדי לראות את התינוק. תייצרי לך מערכת תמיכה כמה שיותר מהר תצאי מהבית כמה שאת יכולה.. ובסוף זה עובררר והם גודליםם ואת מתגעגעת לזה אין לי איך להסביר את זה

היי אהובה!! קודם כל מזל טוב! את רק שבועיים אחרי לידה:) אל תשכחי את זה! זה מרגיש כמו סוף העולם ושככה זה ישאר אבל לא, זה יעבור! הגוף ממש חלש אחרי הלידה ולוקח לו זמן להתאושש ואת צריכה לתת לו את הזמן הזה, תזרמי עם הגוף שלך כי זה מה שהכי טוב עבורו. את תראי שלאט לאט תעשי יותר ויותר דברים, והחשק יחזור. פשוט תזכרי שאת ממש אחרי לידה והכי הגיוני להרגיש ככה. וזה באמת נכון וקשה מאוד והכל פתאום נפל עלייך בבום!! תנסי כמה שאפשר לקבל עזרה מאחרים ועם זאת לתת לגוף שלך את המנוחה הזאת, לא לריב עם עצמך ולנסות בכח לצאת מזה. בהצלחה ❤️

זה ממש ממש לגיטימי. לכולן יש בייבי בלוז בהתחלה זה בגלל ההורמונים אל תרגישי רע עם עצמך. תוסיפי לנפילת ההורמונים את העייפות והקשיים והכאב הפיזי וקיבלת בכי. זה בסדר ❤️ זה יעבור

יעבור לך נשמה!!! את רק בהתחלה!!! זאת תקופה מאד מאד אינטנסיבית, מבטיחה שזה עובר!!! ממש עוד קצת… תנסי להעזר בכל עזרה שאת יכולה כדי שיהיה לך אפילו שעה לעצמך, תתפנקי כמה שיותר על מאכלים שאת אוהבת ומה שעושה לך טוב, וזה באמת עובר מבטיחה!!! בתור אמא לילדה בת 3, הכל עשינו אחרי שהיא נולדה!!! טסנו לחול גם בלעדיה, טיולים יציאות מסיבות מה לא!!! אפשר להנות ואפשר לעשות הכל ילד זה לא נגמר החיים פשוט בהתחלה זאת תקופה מאד אינטנסיבית שתעבור לך ממש מהר!!!!

ככ נגעת לי בלב ❤️ מאחלת לך שתמצאי את האיזון האמת בהתחלה זה קצת יותר קשה מבהמשך

אוי אני קוראת את הפוסט שלך ויש לי צמרמורת כי אני עברתי את אותו הדבר, והיו לי אותן מחשבות כמוך. חודש אחרי הלידה אושפזתי בעקבות דכאון אחרי לידה חמור, הגעתי למצב שרציתי לסיים את החיים וזהו. נתתי הזדמנות, עברתי טיפול אינטנסיבי ונתתי לעצמי זמן לנשום ולהכיר את עצמי, המעבר מרווקות וחופש לאמהות ומחויבות היה קשה לי מאוד מאוד מאוד. כרגע אני מטופלת תרופתית וגם רוצה להפסיק, הבן שלי בן שנה עוד מעט ואני יכולה להגיד שאני פשוט לא יכולה לנשום בלעדיו. אם בהתחלה רציתי לברוח ושייקחו אותו ממני אז עכשיו זה הפוך. הייתי רואה בנות רווקות עם גוף מהמם הולכות ופשוט בוכה כי רציתי שניה לחזור למקום הזה שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה בלי לדאוג למישהו אחר. והבנתי… למה אני צריכה את זה?! הייתי שם, זה לא מרגש כמו להיות אמא, לחבק את הילד שלך ואפשר בהחלט למצוא פתרונות להכול ולתמרן, לא לוותר על עצמך! זה יעבור אהובה, עם עבודה עצמית וקבלה ותמיכה מהסביבה. טוב שאת מאווררת את הרגשות שלך, את יכולה לשתף קרובים ולא לוותר על זמן איכות עם עצמך ועם בעלך. תעשי מה שעושה לך טוב שלא תרגישי שאת לא מגשימה את עצמך. ואת תראי בקצה איזה קסם זה לראות את הילד גדל זה לא ורוד ויפה אבל זה בהחלט שווה יותר מאשר להיות רווק זרוק במיטה.