הבת שלי בת שנתיים כל הזמן שואלת אותי למה אני לא מחייכת ושאהיה שמחה שואלת אמא את שמחה? וזה צובט לי כל פעם מחדש משתדלת להיות בהודיה תמיד ויודעת שהכל בחסד גמור עליי אבל לא שמחה תמיד היתי במאבקים על אושר אמיתי בלי אישורים ופידבקים מבחוץ אבל קשה לי שאין לי הבנה מבעלי פרגון חום ואהבה אני כל יכולה וכשקשה ופורקת לא מובן מאיפה התלונות שלי ומה אני יוצאת עליו מתחילה להתייאש מלצפות שיגלה חמלה ויהיה רגיש אליי אבל הרגשה שלי שאין לו את הנטייה הזאת כלפיי הוא אדם טוב באמת והכל התחיל באהבה עצומה ואמיתית מאז שאני אמא נוכחתי להרגיש ולגלות שהוא לא מפנק אותי לא רגיש אליי אני כל יכולה בא לי להרגיש שאכפת ממני נמאב לי להשלים עם זה שאני יוצרת את המצב הזה במעשים שלי שמילים שלי בזה שקשה ובכל זאת עושה הכל תמיד אני המתלוננת אבל ראבק יש לי על מה תמיד אני מובנת מאליו בכל מקום מרגישה שקופה היום בכיתי כאב לי על עצמי ובעצם על מה כפיות טובה כלפיי בורא עולם על כל מה שיש לי ושוב המחשבה שאני הבעיה עולה מותשת.

תבואי ותשאלי אותו, מה אתה חושב עליי? איזה תכונות טובות יש בי וגם מה שפחות ואולי זה בעצמו יתן לו איזה פתח להבין איפה הוא עומד

נשמה טובה חשוב להבין שהאושר שלך לא תלוי בבעלך. נכון שזה מאד מאד מאד משפיע. אבל את אחראית על האושר שלך. לגבי בעלך - תנסי ליזום דברים שגורמים לקרוב לבבות, משחקים, דייט בבית, חיבוק סתם ככה באמצע היום. לבד כבר הוא יחזיר לאט לאט עם הזמן ו״ידבק״. וגם.. אומרים שאם אתה מרגיש חיסרון במשהו.. או שלא התפללת על זה או שלא התפללת מספיק. אז תבקשי מהשם ברחמים בשמחה, אישה שמחה זה הכל בבית, תתחילי לפעול לשינוי הזה את מסוגלת ואת אלופה.

בוקר טוב תודה רבה בנות שעצרתן לכתוב לי מאוד משמעותי בשבילי יודעת ומבינה שלא תלוי בו אני לא מחפשת את האושר שלי בו או ממנו אבל קשה שאין רגישות ולא מרים לי גם מידה לעבוד עלייה יש תקופות שזה בא לי יותר בעוצמה החוסר הזה אני חודש שמיני ועושה הכל לבד קשה לי הוא יודע באמת לא התפללתי מספיק ולא דייקתי בעזרת השם שאמצא כוחות