פוסט קשה לקריאה וארוך הייתי צריכה להיות שבוע 39+2 היום ילדתי ביום ראשון בשבוע 38+5 אחרי זירוז פרוסטין (שזה כמו פרופס רק בג׳ל) בגלל כאבי סימפיוליזיס שלא יכלתי לסבול+נפשית היה לי קשה אני עכשיו מתחרטת שעשיתי את זה ותכף אגיע לפואנטה ואסביר הייתה לי לידה מהממת, לידת בזק הצירים היו כאבי תופת קיבלתי פרוסטין ב12:00 בצהריים, התחילו צירים נסבלים ב14:00, התגברו ב15:30 וב16:30 כבר התפתלתי והתחננתי לאפידורל, הפתיחה עדיין הייתה 1 ס״מ, ב17:17 הרגשתי שיש לי קקי תוך כדי המוניטור למרות שהתרוקנתי כבר בצהריים, המיילדת בדקה פתיחה ופתאום פתיחה 4 בפחות משעה, התחננתי כבר לאפידורל כשאני לא מצליחה ללכת ובוכה, המרדים הגיע מהר וחיבר אותי לכל מה שצריך שאל כל מה שצריך שם מדבקה והרדמה מקומית ולפתע הרגשתי ראש, צעקתי שאני מרגישה ראש עוד לא הספיקו לשים לי את החומר של האפידורל והייתה פתיחה מלאה, תוך 2-3 לחיצות הוא היה בחוץ בשעה 18:30 במשקל 3520 (בדיעבד כן טוב שביקשתי זירוז מהסיבה הזו כי אם הייתי מגיעה לשבוע 40 הוא היה נולד 4 קילו, למרות שהערכת משקל בשבוע 37+5 הייתה 3157) הייתי יומיים באופוריה של אושר עילאי ואז בום, נפילה אני אקדים ואומר, יש לי פוסט טראומה קשה בגלל שנכחתי בפיגוע בשירות הצבאי שלי, יש לי הפרעת פאניקה והכי גרוע יש לי ocd שמתבטא במחשבות טורדניות ולפני ההריון הייתי במשבר פסיכיאטרי חמור, נכנסתי להריון עבר כלא היה ואני מאשימה את עצמי שבגלל שזירזתי את הלידה מרצון ״הפסדתי״ את הימים האחרונים שיכלתי להרגיש בהם שפויה, אבל כבר לא יכלתי יותר באמת. המחשבות הקשות על איך עובד הזמן כלאו אותי בתוכן שוב, מחשבות של אם עכשיו יש עכשיו ומחר שוב יש עכשיו אז איפה אנחנו? בלולאת זמן? מחשבות כל כך הזויות שאני מרגישה בושה ואשמה שיש לי. גלישה פסיכוטית זה מרגיש לי ישר סימסתי לפסיכיאטר שלי, שהעלה לי את המינון בזיפרסקה מ5 ל10 ו2 לוריוונים ביום אני מרגישה שאם אני לא ״מסוממת״ מהלוריוון אני לא מצליחה להפסיק לבכות ולהכנס לחרדות, אני בוכה 24/7 אני לא מצליחה להיות חזקה אני מנסה לישון ולטפל בתינוק וקשה לי אני מרגישה שאין טעם לכלום המחשבות לא מניחות לי קיבלתי בהריון אישור מהמכון הטרטולוגי על כל התרופות שאני לוקחת והתינוק היה מנוטר יום שלם כי נולד ישנוני בגללן והרגשתי נורא, ואני מתגעגעת עכשיו להריון כי נפשית הייתי בסדר אני לא רוצה עכשיו ליפול למטה אני לא יכולה להרשות לעצמי יש לי עכשיו 2 ילדים אבל קשה לי תודה וסליחה

אהובה שלי תזכרי שמתי שתינוק צריך לצאת הוא יצא, את אחרי לידה את הורמונלית בטירוף, אני זוכרת שאחרי לידה הייתי יושבת על הריצפה ובוכה את החיים שלי טוב מאוד שיש לך ליווי של פסיכיאטר, התחושות שלך הגיוניות מאוד בעלך איתך? עוזר לך? תעזרי במי שאת יכולה עכשיו עד שתתאזני קצת שולחת לך חיבוק♥️ ומזל טוב♥️♥️

אהובה אל תאשימי את עצמך את מלכה שהבאת חיים לעולם הוא יגדל ויהיה בריא בע״ה מה שחשוב שתטפלי בעצמך לא היתי ממליצה לך להגדיל מינון לתרופות תני לעצמך להתרפא באמצעות התינוק שיעניק לך אהבה בלתי מוסברת

קודם כל, מזל טוב ובשעה טובה! יש הצפה הורמונלית אחרי הלידה, ואני בטוחה שזה משפיע על ההצפה הנפשית שאת חשה עכשיו. בתוך כמה ימים-שבועות ההורמונים אמורים להסתדר ואז אני מקווה שתוכלי לחזור למינוני התרופות הרגילים שלך. כל הכבוד לך שלא חיכית ומיד דיברת עם הפסיכיאטר שלך כדי לטפל בעצמך. לדאוג לעצמך זה לא פחות חשוב מלדאוג לכל שאר הדברים. בתדריכי בטיחות בטיסות מנחים את ההורים לשים קודם את המסיכה על הפנים של עצמם ורק אחר כך לשים מסיכה לילדים. קודם טיפלת בעצמך וזה ראוי להערכה!! אל תתחרטי על הלידה כי הייתה לך לידה מהירה וקלה ברוך השם, ואין לדעת איך הייתה מתפתחת הלידה במועד אחר. את תתחזקי ותעמדי על הרגליים, תאמיני בעצמך❤️

מצד אחד את כותבת על עצמך ועל הקושי האישי שלך וזו בעצם מטרת הפוסט לכאורה, אבל בין השורות את יותר מודאגת לתינוק מאשר לגבי עצמך. את יודעת איך לטפל בעצמך - עובדה שידעת להתקשר לפסיכיאטר ולבקש עזרה עם המינונים החדשים, הקושי האמיתי הוא הדאגה לתינוק שמלווה בחרדה שאולי עשית נזק. אז ראשית, את בפיקוח רפואי ואף אחד לא היה מזרז אותך אם לא הייתה סיבה מוצדקת לכך! שנית, את אמא בפעם השנייה, כלומר את יודעת היטב מה את עושה. אסביר, את נשמעת לי מאוד פקחית ומודעת, ההחלטה להביא ילד נוסף היא כבדת משקל, עובדה שבחרת לעשות זאת - זה רק מראה כמה את כן סומכת על עצמך ויודעת שתצליחי. דבר נוסף, אנחנו הורמונליות איך שלא נסתכל על זה, גם נשים ללא רקע "מאבדות את זה" ונופלות לדכדוך בדיוק ביום השלישי לאחר הלידה ואפילו יש לזה שם - בייבי בלוז. נשמע לי שאת מרגישה שאת לא מספיק טובה, יש לך המון ביקורת עצמית ואת שופטת את עצמך לחומרה. אני לא מבינה למה בכנות, התינוק בריא תודה לאל, הוא בהשגחה ובפיקוח והכל תקין, הלידה הייתה מהירה ועברה חלק וחלק גדול מאיתנו בכיף היה מתחלף איתך! את פורייה, הבאת חיים, יש לך משפחה רחבה יותר שתכניס לך עוד אור ואושר בחיים! תהיי גאה בעצמך! שרדת 9 חודשים שהם כל כך קשים לצד שינויים פיזיים ונפשיים, אני לגמרי חושבת שאת מלכה ללא קשר לרקע או לעברך אלא נכון לנקודת הזמן שאת נמצאת בה כעת!! תרימי את הראש, את ראויה לזה🥰 מאחלת לך המון המון מזל טוב, שהתוספת החדשה למשפחה תכניס לכם אור ושלווה! אמן

אני לא יודעת לגבי הבעיות הפסיכיאטריות שלך אבל יכולה להגיד לך שאני בלי שום בעיה לפחות לא מאובחנת עם בעייה במשך שבועיים אחרי הלידה לא הפסקתי לבכות הייתי 24/7 עם התקפי חרדה בלתי מוסברים ברמה שהייתי בוכה לבעלי ולאמא שלי שאני כבר לא יודעת מה יש לי ומה עובר עלי אז קודם כל את מטופלת שזה כבר טוב ועוד מעט הגוף יתחיל להתנקות מההורמונים ולאט לאט זה יירגע ויעבור 🙏🏻