אני מיואשת כבר יש לי 2 אופציות בחיים, להתאבד על הדיאטה, ממש לשים לב לכל פירור שנכנס לפה ולהיות במשקל 58 (מתחת לזה, זה ממש מאבק מטורף ושמירה קפדנית מוגזמת בלי טיפת מותרות) אבל אם אני משחררת קצת אני ישר עולה והאופציה השנייה זה לאכול מה שבאלי כמה שבאלי, חטיפים, פיצות, עוגיות ושטויות כל היום ולשקול 63 ואיכשהו לא לעלות כאילו הגוף שלי תקוע על המשקל הזה ולא עולה ממנו לא משנה מה אני אוכלת וכמה אבל לרדת ממנו זה מאבק מבחינת גובה אני מטר 58 ככה שמשקל תקין הכי גבוה אצלי זה 62 אבל אני מיואשת מדיאטות ומרדף אחרי המשקל ומצד שני מנסים להיכנס להריון שני עכשיו ואני ממש לא רוצה להיכנס במשקל כזה מה אתן הייתן עושות???? לפני ההריון הראשון שקלתי 52-55 וזה היה מאבק יום יומי על המשקל

תעבדי על לאהוב את עצמך איך שאת במקום לעבוד על דיאטה. הרבה יותר ממלא והרבה יותר משתלם

בנוסף למה שאושר אמרה הכל עניין של איזון בחיים, למה לך להאבק במשקל כל הזמן? מה זה אומר עלייך? תרשי לעצמך לאכול ולהתפנק בלי להרגיש אשמה

בתור אחת שמאוד הקפידה ושמרה יום אחד פשוט שחררתי ומאז החיים השתנו והתחלתי לחיות ולאכול מאוזן, אם באלי פיצה אני אוכל פיצה אבל אשתגל להוסיף בצד קצת ירקות ואם באלי וופל בלגי אני אוכל!

הקטע שמאוד קשה לי לאהוב את עצמי במשקל הזה אני לובשת רק חולצות רחבות ושום דבר לא מחמיא או יושב יפה על הגוף ואז אני מרגישה מכוערת ומוזנחת אבל מהצד השני זה פשוט כיף ומשחרר לא לחשוב כל היום על אוכל להנות מפיצה ולצאת ולאכול בבוקר עוגיות עם הקפה כמובן שאני אוכלת גם בריא וירקות והכל אני עכשיו כבר תקופה שאוכלת מה שבאלי כמה שבאלי וזה כיף ונוח אבל המשקל גומר אותי קשה לי להסתכל במראה

להתחיל לעמוד כל יום מול המראה לפחות 3 פעמים ביום ולומר לעצמך "אני יפה כמו שאני" "אני מושלמת" ועוד ועוד